עת"מ 19469-06-10

תקציר

פסק הדין מקבל את העתירה וקובע כי התנגדות העותרת למינהל הארנונה עומדת בעינה, שכן היא לא נענתה במסגרת הזמן הקבועה בחוק. בית המשפט מורה למשיבים לשלם לעותר הוצאות משפט והוצאות בסך 30,000 ₪. פסק הדין מתבסס על מספר גורמים. ראשית, הודאת המשיבים כי מנהל הארנונה השיב להתנגדות מעבר למועד האחרון, בין אם מדובר באיחור של שלושה ימים או יותר, מהווה עבירה על החוק. שנית, לשונו הברורה והחד-משמעית של החוק, הקובעת מועד מחייב וקובעת השלכות לאי ציות, תומכת בעמדת העותר. שלישית, תכלית החקיקה, שמטרתה למנוע סחבת במינהל הציבורי, מחזקת את הצורך לעמוד בלוח הזמנים. פסקי דין קודמים של בתי המשפט, כולל פרשת ספורטן, הדגישו באופן עקבי את חשיבות העמידה בלוחות הזמנים שצוינו. בנוסף, נדחות טענות המשיבים כי לא נגרם לעותר כל נזק וכי ההתנגדות הייתה עניין פרוצדורלי בלבד, שכן הן אינן רלוונטיות וסותרות את העובדות שנקבעו ואת פסקי הדין הקודמים. לבסוף, בית המשפט דוחה את טענת המשיבים לכפל הליכים, שכן העתירה הנוכחית אינה ערעור על תגובת מנהל הארנונה אלא מתייחסת ספציפית לתגובה בטרם עת.