ע"א 477/19

תקציר

בהחלטה משפטית זו דחה בית המשפט את הערעורים תוך שהוא מביע צער על כך שהמערערים המשיכו בערעוריהם למרות פסיקה קודמת. בית המשפט הדגיש את תחולתן של תקנות ספציפיות, כגון סעיף 353א לחוק החברות, תקנה 519 לערעור מס ומס מכירה (TASSDA) ותקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. כללים אלה מאפשרים לבית המשפט לחייב תובעים, לרבות חברות, להפקיד ערבויות להוצאות משפט אם הנתבע גובר. פטורים הם חריגים, ולהחלטה על שחרור בערבות נתון שיקול דעת רחב על ידי בתי המשפט הפרוצדורליים. שיקול דעת זה מתבטל רק לעתים רחוקות על ידי ערכאות ערעור, אלא בנסיבות חריגות. בית המשפט אף פירט כיצד תקנות ערעורי מע"מ ומס הכנסה מחייבות התאמות לשוניות דומות למונחים "תובע" ו"נתבע", ואישר כי המערערים במקרים אלה נושאים בנטל ההוכחה. ההחלטה מפנה למספר תקדימי מקרים התומכים בפרשנות זו. כמו כן, פסק הדין קבע כי סכומי הערבות סבירים והדגיש את דחיית התביעות בגין אי הפקדת ערבות, לפי תקנה 519(ב). בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי טענות המערערים סותרות את התקנות והפסיקה המקובלות, דחה את שני הערעורים והורה למערערים לכסות את הוצאות המנהל ופקיד השומה, בסך 20,000 ₪ לכל ערעור. פסק הדין ניתן ביום 2.2.2021.