ע"א 3907/02

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.10.98, אשר הביאה למותה של איריס וייס והותירה את שלוש בנותיה הקטנות ובעלה (המשיבים) לתבוע פיצויים מהמערערים, אשר הודו בחבות. השיקול המרכזי במקרה זה סובב סביב ההשלכות הכספיות וההפסדים שחווה הבעל עקב התאונה. בית המשפט הכיר בכך שהיעדרותו של הבעל מעבודתו לצורך טיפול בבנותיו בעקבות התאונה הייתה סבירה ובלתי נמנעת. כתוצאה מכך פסק לו בית המשפט פיצוי משמעותי בגין אובדן השתכרות, שהסתכם ב-886,290 שקל. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי צמצום שעות העבודה של הבעל והמעבר לחיפה, שהביאו לירידה משמעותית בשכר, הם צעדים הכרחיים להבטחת רווחתן של בנותיו היתומות. כמו כן פסק בית הדין סכומים נוספים למשיבים בגין הוצאות שכירת עזרה במשק הבית ובגין הסיוע שהעניקו הורי הבעל. היבט חשוב שיש לשים לב אליו הוא טעותו של בית המשפט בסימון הפסד ההשתכרות של הבעל כתוצאה ישירה מהתאונה. על פי התקדימים, בן הזוג התלוי אינו זכאי בדרך כלל לפיצוי ישיר בגין אובדן השתכרות. עם זאת, הם זכאים לפיצוי בגין ההפסד הכספי שנגרם עקב אובדן השירותים של המנוח. לפיכך, האלמן היה זכאי לפיצוי בגין הנזק הכספי שנבע מאובדן שירותי המנוחה של אשתו בניהול משק הבית ובטיפול בילדיהם. בית המשפט הכיר בכך שהפיצוי בגין אובדן שירותי המנוחה נתן מענה הולם לצרכיהן של הקטינות והצדיק את הסכום המשמעותי שנפסק. השופט ריבלין והשופטת גרוניס הסכימו עם הכרעת הדין, והדגישו כי מעשיו של הבעל היו סבירים ונעוצים בצורך להעניק טיפול ותמיכה הורית לבנותיו בעקבות האובדן הטרגי של אמן. לפיכך נדחו הערעורים שהוגשו על פסק הדין, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות. פסק דין זה ניתן על ידי המשנה לנשיאה השופט אור, והוחלט שלא להתערב בפיצויים שנפסקו.