ע"א 54132-02-20

תקציר

פסק הדין מתווה דחיית ערעור על תביעה שנדחתה. התביעה נדחתה בשל היותה חסומה על פי חוק, שכן היא לא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות הקבועה בפקודת השטרות. המערערת טענה כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות על בסיס חידוש מועד הפירעון כל ארבעה חודשים, אולם טענה זו לא התקבלה שכן היא לא הוצגה בבית משפט קמא והמשיב לא הסכים לה. בפסק הדין מוסבר כי מועד הופעתה הראשונה של עילת התביעה הוא המועד המרכזי לחישוב תקופת ההתיישנות, שבמקרה זה היה מועד הנפקת שטר החוב ולא מועד הפירעון. כמו כן, בקשה לביצוע התביעה לא נחשבה לתביעה תקפה שכן היא נעדרה נספחים נדרשים ולא עמדה בדרישות החוק. לפיכך, תקופת ההתיישנות לא הוארכה, מה שהביא לדחיית הערעור. המערערת אחראית להוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.