ע"א 428/71

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך על בעלות על חלקת אדמה בישראל. המשיבים רכשו חלק מסוים בחלקה בשנת 1946 אך לא הצליחו להשיב את חלקם לאחר חזרתם ממצרים בשנת 1956, שכן המערערים התיישבו על הקרקע ואף בנו בה מאפייה וחדר נוסף. המשיבים תבעו חזקה בלעדית, אך הערכאות הנמוכות פסקו לטובת המערערים. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, כאשר המערערים טענו לבעלות משותפת על החלקה כולה, והמשיבים טענו כי המערערים היו מסיגי גבול ולכן יש לפנותם. בית המשפט העליון קבע כי בעוד ששותפים זכאים בדרך כלל לחזקה משותפת במקרקעין, שותף שמסיג גבול במקרקעין אינו יכול לתבוע זכויות בלעדיות עליהם. במקרה דנן נקבע כי המערערים אכן הסיגו גבול בשטח של לפחות 167 מ"ר מהחלקה. בית המשפט דחה גם את טענתם החדשה של המערערים בדבר שווי הבניה על הקרקע, וקבע כי על מסיג גבול לפנות את בנייניהם על חשבונם. עם זאת, לגבי 170 המטרים הרבועים הנותרים היו המערערים זכאים לחזקה משותפת, ובית המשפט לא נתן כל צו לגבי שטח זה. ככלל, דחה בית המשפט העליון את שני הערעורים, בקובעו כי על המערערים והמשיבים לחלוק את החזקה המשותפת, כאשר על המערערים למסור למשיבים את 167 המ"ר האמורים. החלטה זו הייתה כפופה גם לזכויות של בעלים משותפים אחרים.