פש"ר 714-10-21

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים ואת נימוקיהם העומדים בבסיסם. בהתייחסה להחלטות קודמות של בית המשפט העליון, הדגישה השופטת את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן בתביעות חוב, שיש להפעיל אותה רק במשורה במצבים של חריגה קיצונית מהסבירות והתקינות. השופט לא מצא עילה להתערב בקביעת החוב שנעשתה במקרה זה, בהתחשב בכך שהיא מנומקת היטב ומבוססת על יסודות מוצקים. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה טיבה של עסקה בסך 360,000 דולר בין המערער לבין החייב. המערערת טענה כי הכספים מייצגים סחורה שנמסרה לחייב, ואילו ההסכם הכתוב הגדיר אותה כהלוואה. השופט קבע כי יש להעדיף את ההסכם בכתב על פני עדות בעל פה, במיוחד נוכח היעדר ראיות משמעותיות לתמיכה בטענת המערער. זאת ועוד, השופטת הצביעה על סתירות בטיעוני המערער ועל סתירות בין העדות בעל פה לבין אמירות בכתב שנאמרו מוקדם יותר בהליך. השופטת ניתחה בדקדקנות את הראיות שהציגה המערערת לביסוס טענתה לחוב ומצאה אותן חסרות. ראשית, לא נמצאה הוכחה מספקת לכך שסחורה העולה על סכום ההלוואה סופקה לחייב. שנית, טענת המערערת כי הכספים הועברו סתרה במישרין את דבריה הקודמים בטיעון הפתיחה ובבקשה. שלישית, חשבונית שהוצגה על ידי המערערת, המייצגת לכאורה את ערך הטובין, נחשבה בלתי אמינה, שכן היא הוצאה באיחור ניכר, נכתבה בכתב יד וחסרה פרטים חיוניים. עוד ציינה השופטת כי החשבונית לא הוזכרה בבקשה הראשונית אלא הוצגה בשלב מאוחר יותר, דבר המטיל ספק באמינותה. משכך, בהיעדר חוב מוכח, קבע השופט כי לא ניתן לראות במערער נושה מובטח. לפיכך, יש לבטל את הערת האזהרה והמשכון שנרשמו לטובת המערערת. הערעור נדחה, ותביעת החוב לא התקבלה. עוד הורתה השופטת למערערת לשאת בהוצאות המנהל המיוחד, החייב והכונס הרשמי, בסך 21,000 ₪, בשל הדיונים שנערכו, כתבי הטענות שהוגשו, שווי הסכסוך ומכלול הנסיבות האחרות. פסק הדין היה אמור להיבחן על ידי המזכירות בעניין רע"פ 69585-01-19, והתיק היה אמור להיסגר. החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים ביום 19.5.2022.