ע"א 803/00

תקציר

פסק הדין דן בערעורם של בני זוג גרושים על חלוקת נכסיהם המשותפים, לאחר נישואין שנמשכו למעלה מעשור והולידו שני ילדים. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב הערכת הנכסים המשותפים של בני הזוג לשעבר, לרבות מספר נכסי נדל"ן ועסקים, וחלוקתם לאחר מכן. בית משפט קמא קבע את ערכם של נכסים אלה נכון למועד הגירושין ופסק לעקרת הבית-המשיבה מחצית מהשווי הכולל, לאחר ניכוי חלקה בחובות. סכום זה, לרבות הפרשי הצמדה וריבית, חויב על ידי איש העסקים-המערער לשלם למשיב. המערערת טענה כי המשיב אחראי לעיכובים בהליכים המשפטיים, שהביאו לשינויים בשווי הנכסים לאורך זמן, וביקשה חלוקה בעין או לפי ערכם הנוכחי של הנכסים. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו ודחה אותה. ישנם שני נושאים עיקריים הדורשים התערבות; ראשית, האם היה מקום לשקול ניכויי מס בהערכת המקרקעין, כחלק ממאזן המשאבים הכולל. פסק הדין קובע כי יש לראות את המשיבה כמי שמכרה את חלקה בנכסים למערערת, ומכירה כזו תגרור מס. שנית, החלטת בית המשפט להעדיף את שמאות נחמה בוגין על פני אליהו טלמון לגבי שוויו של נכס ספציפי, בהתבסס על שני פגמים שנמצאו בדו"ח טלמון. ליקויים אלה נוגעים לאינדיקציה שגויה של שטח המגרש ולהנחה שמחירי הנדל"ן נותרו ללא שינוי בין השנים 1992 ל-1997. מסקנת פסק הדין היא כי יש לקבל את שני הערעורים באופן חלקי, ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך בירור. בכלל זה, להתיר את חקירתו של השמאי טלמון בשלושה נושאים ספציפיים, כאשר לבית המשפט יהיה גם שיקול דעת להחליט אם לאפשר חקירה נוספת של דו"ח השמאי בוגין. כמו כן, בית המשפט מחליט כי אין להתיר טענות נוספות בנוגע להערכות השומה שהוגשו, וכי על בית המשפט המחוזי להחליט בסופו של דבר איזו הערכה מקובלת ולהמשיך בהערכת שווי נכסי הנדל"ן בהתאם. השופט א' מסכים עם מסקנה זו, אך סבור כי יש לצמצם את היקף החקירה המשלימה, למעט שאלות הקשורות למיסוי. לפיכך, הדיון חוזר לבית המשפט המחוזי לסיומו, תוך מתן הוראות להתמקד בשווי המקרקעין מבלי להתחשב בניכויי מס.