ע"א 64064-09-16

תקציר

הערעור מתבסס על מחלוקת על גובה דמי החכירה המהוונים שגבתה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). המערערת טוענת, כי הסכום שנגבה מופרז וראוי שבית המשפט יבחן אותו על פי הוראות הדין האזרחי, דבר שיאפשר מרחב ביקורת רחב יותר. מנגד, מנהל מקרקעי ישראל סבור כי די בהליך ההתנגדות שקבע, לרבות ועדת התנגדויות, וכי על בתי המשפט לבחון את הנושא מכוח הוראות המשפט המנהלי, המצמצמות את היקף הביקורת. דעת הרוב, המיוצגת על ידי השופט דברת והשופט ואגו, דוחה את הערעור ומסכימה עם עמדת רמ"י. לטענתם, הליך קבלת ההחלטות של מנהל מקרקעי ישראל בנוגע לשומות מקרקעין נופל במסגרת תפקידיו המנהליים, ולכן בחינת החלטת ועדת ההתנגדויות צריכה להיעשות על פי הוראות המשפט המנהלי. מאחר שאין עילה להתערב בהחלטת הוועדה לפי המשפט המנהלי, הערר נדחה. השופט עדן, בדעה חולקת, סבור כי פעולתה של רמ"י במקרה זה נופלת לגדר המשפט הפרטי ועל כן על בית משפט אזרחי לערוך בחינה מקדמית לגופו של המקרה על פי הוראות המשפט האזרחי. לדבריו, הגבלת הביקורת השיפוטית להוראות המשפט המנהלי פוגעת בזכות הגישה לערכאות. השופטת עדן הייתה מקבלת את הערעור, מבטלת את פסק הדין ומחזירה את התיק לבית המשפט קמא להמשך הליכים. עם זאת, מאחר שדעת הרוב גוברת, הערעור נדחה, והמערער מחויב בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין.