ת"פ 62866-03-18

תקציר

בית המשפט מצא את הנאשם אשם בעבירות המנויות בכתב האישום. הטענה העיקרית הייתה האם הנתבע התגרש מאשתו הראשונה לפני שנישא לשנייה – ההגנה טענה שכן. עם זאת, בית המשפט מצא טענה זו כשקרית וחסרת תימוכין, שכן היא לא הוזכרה בהודעתו של הנאשם במשטרה ולא במהלך הופעתו בבית הדין השרעי. גם טענת הנתבע כי לא דיבר עברית מספיק טוב כדי להבין את שאלת הגירושין נדחתה, שכן בית המשפט מצא אותו בקיא מספיק בעברית, במיוחד לאור העובדה שהוא חי בישראל למעלה מ-16 שנה, והשאלה שנשאלה הייתה פשוטה ובסיסית. בית המשפט העדיף את הודעתו של הנאשם במשטרה, שניתנה זמן קצר לאחר נישואיו השניים, על פני עדותו, וקבע כי זו האחרונה אינה סבירה וסותרת. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענה כי מסמכי הנישואין ישנים ואינם משקפים את המצב הקיים. באשר לטענת ההגנה לאכיפה בררנית – לפיה הנתבע הופלה לרעה – ציין בית המשפט כי נטל ההוכחה מוטל על ההגנה, ומשלא הביאו כל ראיה לכך, נדחתה התביעה. ככלל, הרשיע בית המשפט את הנאשם, אימץ את פרטי הודעתו במשטרה וקבע כי אכן נישא לאשתו השנייה בעודו נשוי לראשונה. השופט, רון סולקין, נתן את פסק הדין ב-29 בדצמבר 2021, בהיעדרם של הצדדים.