עב"ל 163/99

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם ועדה רפואית לעררים מוסמכת לקבוע דרגת נכות יציבה למבוטח כאשר הוועדה הרפואית הראשונית לא עשתה כן. המשיב, מר שטרן, מסעדן שנפגע בתאונת עבודה, ערער על החלטת ועדה רפואית מדרגה ראשונה בעניין אחוזי נכותו הזמנית. גם המוסד לביטוח לאומי ערער, בטענה שהאחוז שנקבע גבוה מדי. ועדה רפואית לעררים קבעה את אחוזי הנכות הזמנית של מר שטרן לתקופה מסוימת וכן קבעה אחוזי נכות יציבים ממועד מאוחר יותר. מר שטרן הוסיף וערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שפסק לטובתו, בקובעו כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בשאלת הנכות הצמיתה כאשר הערעור היה על נכות זמנית. המוסד לביטוח לאומי ערער על פסק דין זה, שהוביל לפסק הדין הנוכחי. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט א' רבינוביץ ונתמכה על ידי השופט א' ברק, קובעת כי מאחר שהוועדה בדרג הראשון לא דנה ברמת הנכות היציבה, נותרה זכותו של מר שטרן לשימוע בעניין זה. לפיכך, הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתקבל, והחלטת הוועדה הרפואית לעררים מתקבלת. יש לציין כי השופט רבינוביץ' מדגיש כי תפקידה של ועדת הערר אינו לדון בתקופת הנכות היציבה החל מהמועד שקבעה הוועדה בדרג א', שכן הדבר ישלול מהמבוטחים את זכותם לדיון בשתי ערכאות. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין הראשוני לטובת מר שטרן מתהפך.