דנ"א 349/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא במחלוקת על חלוקת התמורה ממכירת מקרקעין בעקבות הריסת בית משותף. המבקשים, שהיו בעלי רוב הרכוש המשותף בבניין, ביקשו שהחלוקה תתבסס על מדד השטח, שמחשב את הבעלות על פי שטחה של כל יחידה. בעלי המיעוט טענו כי החלוקה צריכה להתבסס על מדד הערכת השווי, המתחשב בערכה של כל יחידה. בית המשפט פסק לטובת בעלי המיעוט, דחה את טענות המבקשים וקבע תקדים חדש. פסק דין זה התמקד בחלוקת התמורה ממכירת הקרקע ונועד להגן על זכויות הקניין של בעלי היחידות. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שמדד השטח עשוי שלא לשקף נאמנה את שווי זכויות הקניין וכי יש להתחשב גם במאפיינים אחרים, כגון מדד הערכת השווי. גישה זו, טען בית המשפט, עולה בקנה אחד עם מטרתו של חוק המקרקעין להגן על זכויות הקניין ולפרש את סעיף 147 לחוק, החל במקרים של ביטול רישום בית משותף. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענות המבקשים כי הפסיקה החדשה תוביל לאי ודאות משפטית, תפגע בצדדים חלשים ותפגע בהרמוניה החקיקתית, וקבע כי הן חסרות שחר. המבקשים הציעו גם פתרונות חלופיים, שבית המשפט ראה בהם בלתי מעשיים ומיותרים. יתר על כן, בית המשפט ציין כי פסיקה זו כמעט ולא תיושם, שכן היא חלה רק בנסיבות ספציפיות. היועץ המשפטי לממשלה תמך בהחלטת בית המשפט והדגיש כי היא מבוססת על עקרונות של צדק והגנה על הקניין. פסק דין זה, אף שהיה חדשני, לא סתר פסיקות קודמות, והשלכותיו היו מוגבלות. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים.