רע"א 985/93

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על אכיפת הסכם בוררות בין אלרינה חברה להשקעות (המבקשת) לבין ברקי פטה המפריז (ישראל) בע"מ (המשיבה מס' 1). אלרינה, לאחר שרכשה מניות באולפני יונייטד בע"מ, העבירה חלק משמעותי לשתי חברות נוספות, מה שהוביל להחלפת דירקטורים באולפני יונייטד. ברקי תבע בטענה שהעסקה מפרה את ההסכם שהגביל את העברת המניות. אלרינה ביקשה הקפאת הליכים, תוך הפעלת סעיף הבוררות בהסכם עם ברקי, הפוטר את הבורר מהדין המהותי. בית המשפט דחה בקשה זו בשל מעורבותם של צדדים שלא היו חלק מהסכם הבוררות, מה שהוביל לכך שעניינו של ברקי נדון בבית המשפט ועלול להוביל לתוצאות סותרות. ערעורה של אלרינה התבסס על השאלה האם יש לעכב את ההליכים בשל הסכם הבוררות, בטענה כי פיצול התיק יבזבז משאבים ויגרום לסתירות פוטנציאליות בפסקי הדין. בית המשפט בחן שני גורמים עיקריים: צורך פרוצדורלי (האם צדדים נוספים נכללו באופן לגיטימי) וצורך מהותי (אם הליכים מאוחדים היו חיוניים לסעד יעיל). בסופו של דבר, בית המשפט החליט כי הכללת צדדים אחרים אינה שטחית בלבד והדגיש את הצורך בהליך משפטי מקיף. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי הבוררות והפורומים של בתי המשפט נבדלים זה מזה, מה גם שהבוררות אינה כבולה לדין המדינה המהותי. הרוב תמך בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר, הדגיש את החשיבות של הימנעות מפסקי דין סותרים ובכך דחה את ערעורה של אלרינה לעיכוב לטובת בוררות. עם זאת, דעת המיעוט התנגדה, והתמקדה בכיבוד תניית הבוררות ומערכות הדין השונות החלות בבוררות לעומת הליכים בבית משפט, והזהירה מפני התרת הפרת הסכם הבוררות.