עת"מ 3182-01-13

תקציר

העותרים, בעלי מבנים ברחוב לינקולן, הגישו בקשה להיתר בנייה לפי תמ"א 38 לחיזוק המבנים שלהם מפני רעידות אדמה. ההיתר כלל הוספת קומה ועליית גג, הגדלת גובה המבנים. בעלי נכסים סמוכים (המשיבים) התנגדו, בנימוק של פגיעה בזכויות הקניין שלהם. הוועדה המקומית אישרה את הבקשות, אך ועדת הערר קיבלה חלקית את הערר וביטלה את הבנייה המוצעת על הגג תוך התרת ממ"דים ובנייה בחלק התחתון של המגרשים. העותרים עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטת ועדת הערר. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה ולא מצא פגם בהחלטת ועדת הערר, שהתבססה על שיקולים תכנוניים מקצועיים. ההחלטה איזנה בין האינטרסים של העותרים בחיזוק המבנים שלהם לבין זכויות המשיבים, ובסופו של דבר קבעה כי הפתרון של ועדת הערר הוא מידתי וסביר. בית המשפט התייחס גם למסגרת הנורמטיבית להתערבות בהחלטות תכנוניות, תוך הדגשת תפקידה המצומצם וכיבוד מומחיותם של מוסדות התכנון. כמו כן, בית המשפט הורה לעותרים לשלם למשיבים שכר טרחה. פסק דין זה מחזק את עקרון הריסון השיפוטי בענייני המשפט המינהלי, תוך הדגשת תפקידם של מוסדות התכנון בקבלת החלטות תכנוניות.