ע"א 5379/90

תקציר

במקרה דנן נדחה ערעורה של המערערת, כאשר בית המשפט לא מצא אחריות נזיקית מצד המשיב לנזקים שנגרמו למערער בעת הזזת שולחנות וכיסאות. בית המשפט קבע כי המערערת, מורה במקצועה, לא הייתה מחויבת לטפל במשימה זו באופן אישי, שכן היו לה תלמידים זמינים לסיוע והיא יכולה לבקש עזרה. בית המשפט הדגיש כי הפעילות לא הייתה כרוכה בסיכון בלתי סביר המצדיק נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים, בהתאם להנחיות החוק המבחינות בין סיכונים סבירים לבלתי סבירים. בנוסף, תלונתו של המערער על כאבי גב נעדרה קשר סיבתי רפואי מוכח לאירוע, כפי שתואר על ידי ד"ר גרושקביץ', אשר ייחס את הכאב לאירוע נפרד בו המערער הרים גיגית כביסה והתעטש. הראיות הצביעו על כך שלמערערת היסטוריה של כאבי גב משנת 1973, וטענותיה בדבר תאונה ביום האירוע לא הוכחו. קבלת תביעתה על ידי המוסד לביטוח לאומי לא חייבה את המשיב, שכן היא התבססה על הצהרותיה המטעות לכאורה של המערערת. למרות קבלת תעודת משרד החינוך המכירה בתאונה, היא לא נתמכה באימות עצמאי. בית הדין הדגיש את היעדר ההפסדים הכספיים עקב המשך העסקתה של המערערת עד לפרישתה לגמלאות, קבלת פנסיה לאחר מכן ויתרת יכולתה לעבוד. גם אם הייתה מוכחת אחריות, רשלנותה התורמת של המערערת, עקב כאבי גב לא מדווחים ומעורבות רצונית במשימות מסוכנות, הייתה מפחיתה באופן משמעותי כל פיצוי פוטנציאלי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.