ת"א 1131/00

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה אזרחית שעניינה סכסוך על בעלות על חלקת קרקע המכונה מגרש 49 בגוש 3967 בשכונת הרכבת לוד. התובע, שהוא הבעלים הרשום של הקרקע, טען כי הנתבעים פלשו לקרקע והחזיקו בה שלא כדין, ואף הקימו עליה מבנים ללא הסכמתם. מנגד, טענו הנתבעים כי הם הבעלים החוקיים של הקרקע, והביאו ראיות לתביעתם, או כי החזקתם במקרקעין הייתה כדין, בהיותם משתמעים או משתיקים סמכות, ולפיכך טענת התובע התיישנה. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת ופסק לטובת התובע. השופט קבע כי החזקת המקרקעין על ידי הנתבעים אכן הייתה בלתי מורשית וכי הם לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענת הבעלות שלהם. יתר על כן, השופט קבע כי התובע נתן במשתמע רשות לנתבעים להחזיק במקרקעין אך הייתה לו זכות לבטל הרשאה זו, שהייתה בבעלותו ללא עוררין. השופטת התייחסה גם לפער בזיהוי הקרקע לאורך כל התיק וקבעה כי אי מתן זיהוי מדויק על ידי התובעת, לצד ליקויים ראייתיים נוספים, מצדיקים את דחיית התביעה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים וניתן ביום 29.3.2006.