ת"א 59605-09-25

תקציר

## ניתוח משפטי להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 59605-09-25 (הואלגארד נ' בר ואח') **מבוא:** החלטה זו עוסקת בבקשתם של מספר נתבעים לחייב את התובע, אזרח דני המתגורר בבלגיה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם במקרה שתדחה תביעתו. התובע הגיש תביעה בסך של 8,266,347 ₪ בטענה כי הנתבעים היו חלק מ"אופרציה תרמיתית" שגרמה לו להפסד של 1,192,000 יורו. **עקרונות משפטיים רלוונטיים:** 1. **תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי:** תקנה זו מקנה לבית המשפט שיקול דעת לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. תכליתה היא להבטיח את תשלום ההוצאות, במיוחד במקרים של תביעות סרק או הליכים קלושים. חשוב לציין, כי בניגוד לתקנות הקודמות, אי הפקדת ערובה לפי התקנות החדשות מובילה למחיקת התביעה ולא לדחייתה (תקנה 157(ב)). 2. **זכות הגישה לערכאות:** הפסיקה מדגישה כי יש לנקוט במתינות וזהירות בהפעלת סמכות זו, על מנת שלא לפגוע בזכות היסוד של הגישה לבית המשפט. חיוב בהפקדת ערובה ייעשה רק בנסיבות חריגות. 3. **שיקולים להחייבת הפקדת ערובה (כפי שנקבעו בפסיקה, למשל ברע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין):** * **תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני:** עצם היותו של תובע תושב חוץ מהווה שיקול, אך לרוב אינו מספיק לבדו. * **סיכויי תביעה קלושים:** יש לבחון את סיכויי התביעה "על פניו" בשלב מוקדם. לא מדובר בניתוח מעמיק, ורק במקרים של "הליך סרק מובהק" יהווה שיקול זה לבדו עילה לחיוב. * **מצב כלכלי ירוד של התובע:** בדומה לסיכויי תביעה קלושים, עוני כשלעצמו אינו תמיד עילה מספקת, אך בשילוב עם נסיבות אחרות, יכול להוות שיקול. 4. **אמנת האג 1954:** סעיף 28 לאמנה קובע כי תובע שהוא אזרח מדינה חתומה על האמנה לא יחויב בהפקדת ערובה רק בשל היותו זר או חסר מקום מושב בישראל. עם זאת, הפסיקה פירשה זאת כך שהאמנה אינה שוללת חיוב בערובה אם קיימים **טעמים נוספים** המצדיקים זאת, מעבר לעצם היותו תושב חוץ. **ניתוח ההחלטה לגופו של עניין:** בית המשפט (הרשם יחזקאל אליהו) מניח את התשתית המשפטית הרלוונטית, תוך הפניה לסעיפי התקנות והפסיקה המנחה. לאחר מכן, בוחן את נסיבות המקרה הספציפי בהתאם לשיקולים הללו. 1. **תושבות חוץ והעדר נכסים בישראל:** בית המשפט מאשר כי התובע הוא אזרח דני המתגורר בבלגיה, ועל פי טענותיו, הוא נעדר נכסים בישראל. לעניין זה, בית המשפט מציין כי במקרים בהם תובע מתגורר מחוץ לישראל ואין לו נכסים מהם ניתן להיפרע, "נהוג לחייב בהפקדת ערובה גם בלא לבחון את סיכויי התביעה" (סעיף 4 להחלטה). הוא גם מציין כי עצם היותו תושב חוץ אינו הטעם היחיד, אך הוא שיקול משמעותי, במיוחד כשאין נכסים בישראל. 2. **סיכויי התביעה:** בית המשפט מודה כי בשלב מוקדם זה, וטרם הגשת חלק מכתבי ההגנה, אין הוא מעריך את סיכויי התביעה במלואם. עם זאת, הוא מציין כי הטענות נוגעות ל"אופרציה תרמיתית" מורכבת בסכומים גבוהים, וכי נטל ההוכחה על טענות מסוג זה הוא "כבד". לעניין זה, הפסיקה שצוטטה (כמו פרשת יגרמן) קובעת כי סיכויי תביעה קלושים לבדם אינם מצדיקים חיוב בערובה, אלא אם מדובר בהליך סרק מובהק. אולם, ההחלטה מוסיפה כי "צירוף כלל השיקולים" יכול להצדיק חיוב, וכי טענות לתרמית, עם נטל ההוכחה הכבד הכרוך בכך, מהוות שיקול נוסף. 3. **טענות התובע:** התובע העלה טענות בנוגע לאמנת האג, לפיה אין לחייבו בערובה רק בשל היותו זר, וכן טען כי אין לחייב בערובה מחמת עוני בלבד או בשל סיכויי תביעה קלושים כשלעצמם. בית המשפט מאשר את טענותיו אלו באופן עקרוני (סעיפים 5 ו-6 להחלטה), אך קובע כי הן אינן שוללות את האפשרות לחייב בערובה כאשר מתקיימים שיקולים נוספים. הוא מדגיש כי אין המדובר בעוני בלבד, אלא ב"שקלול כלל השיקולים" – היות התובע תושב חוץ, נעדר נכסים בישראל, הנזק הרב שנגרם לו, ומורכבות טענות התרמית ונטל ההוכחה הכבד. 4. **סכום הערובה:** בית המשפט דחה את בקשות הנתבעים לסכומים גבוהים, אשר יסתכמו בכ-1,200,000 ₪, וקבע כי מדובר בסכום "בלתי מידתי בעליל" שעלול לחסום את דרכו של התובע לערכאות. בהתחשב בעקרון הגישה לערכאות ובאיזון עם זכות הנתבעים, נקבע חיוב בסך של 120,000 ₪, שישמש להבטחת הוצאות כלל הנתבעים. 5. **החידוש המשפטי (לכאורה):** למרות שבית המשפט מצטט את התקנות והפסיקה הקיימת, ההחלטה מראה יישום של אלה בנסיבות מורכבות. החידוש העיקרי אינו בעקרונות עצמם, אלא באופן יישומם במקרה זה: * **שילוב גורמים:** בית המשפט מראה כיצד שילוב של מספר גורמים (תושבות חוץ, העדר נכסים, מורכבות התביעה ונטל ההוכחה) יכול להצדיק חיוב בערובה, גם אם כל גורם בנפרד לא היה מספיק. * **התייחסות לטענת התובע על אמנת האג:** בית המשפט דוחה את טענת התובע כי אמנת האג שוללת לחלוטין חיוב בערובה, ומבהיר כי האמנה נועדה למנוע חיוב *רק* בשל היות זר, אך לא במקרים בהם קיימים טעמים נוספים. * **איזון עדין:** הדגש על האיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הנתבעים לקבלת הוצאותיהם, ובא לידי ביטוי בקביעת סכום ערובה מתון יחסית. **סיכום:** החלטת בית המשפט משקפת את הפרקטיקה המשפטית הנוהגת בישראל בנוגע להפקדת ערובה להבטחת הוצאות. היא מדגישה את הצורך לשקול את מכלול הנסיבות, תוך מתן משקל לגורמים כמו תושבות חוץ, היעדר נכסים, מורכבות ההליך וסיכוייו, וזאת תוך שמירה על עקרון הגישה לערכאות. במקרה זה, בית המשפט מצא כי שילובם של מספר גורמים אלה מצדיק את חיוב התובע בהפקדת ערובה, אך בסכום סביר ומאוזן.