עמ"נ 1147-03-18

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעררים על פטור מארנונה שהגיש בעל נכס, בנוגע לנכס שלא היה בשימוש ומוזנח. על פי פקודת העיריות, כדי להיות זכאי לפטור, צריכים להתקיים שלושה תנאים: הנכס חייב להיות בלתי ראוי למגורים, עליו להיות ריק, ועל הבעלים להודיע לעירייה בכתב על מצבו. הפטור ניתן רק עבור חיובים הנובעים לאחר הודעה לעירייה. נטל ההודעה לעירייה הוא על הנישום, להקל על גביית המיסים ולמנוע מהעירייה את הצורך לבדוק כל נכס בתחומה. חריג לכלל זה, שבו על העירייה לבדוק נכס באופן אקטיבי, יכול להיעשות במקרים קיצוניים שבהם מצטברות נסיבות המצביעות על כך שהנכס אינו ראוי לשימוש. נסיבות כאלה כוללות אי תשלום ארנונה, סכום חוב גבוה וידע חיובי על מצב הנכס על ידי מחלקות אחרות בעירייה. המערערת לא מילאה אחר התנאי השלישי, שכן לא הודיעה לעירייה בכתב על מצב הנכס בשנת 2014, ופנתה אליהם רק בשנת 2017. המערערת גם לא הוכיחה כי הנסיבות מצדיקות שהעירייה תבדוק באופן אקטיבי את הנכס. לפיכך, לא ניתן להחיל את הפטור רטרואקטיבית. עוד טענה המערערת כי יש לפטור אותה מארנונה גבוהה בשל הוראת שעה. התקנות קובעות כי לא ניתן לגבות מס מוגדל על נכסים שאינם בשימוש אם אי השימוש נובע מנסיבות שאינן בשליטת הבעלים. אחיו של המערער, שהיה לו ייפוי כוח, יכול היה להסדיר את השימוש בנכס ולהשכירו, ועל כן גם טענה זו נכשלת. בהיעדר עילה משפטית לתמוך בטענות המערערת, ערעורה נדחה, אם כי הוועדה תדון שוב בתיק כדי לדון בטענת אי הכשירות לשימוש, בהתייחס למועד הגשת הבקשה לפטור. לבסוף, מציע בית המשפט למשיב לשקול לפרוס את החוב לתשלומים חודשיים ברי השגה עבור המערערת, אם תתבקש. ההחלטה מתקבלת בהתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של המערערת, ולא נפסקו הוצאות.