ע"א 166/83

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין תוקפה של פסילת פנקסי נישומים לשנת המס 1981. הספרים נפסלו על ידי פקיד השומה בשל אי רישום מספר קבלות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הנישום, אך פקיד השומה ערער לבית המשפט העליון. הערעור התמקד בשתי קבלות מרכזיות: שיק על סך 614 שקל, שהיה מכירה מותנית המאפשרת לקונה להחזיר את הסחורה ולקבל החזר, וקבלה על סך 30 מארק ו-50 שקל, שניתנה כפיקדון על ידי תייר. בית המשפט העליון קבע כי מכירה מותנית צריכה להירשם בספרים, ואי עשיית כן ללא סיבה מספקת מצדיקה את פסילת ספרי הנישום. בית המשפט קבע כי תום ליבו של הנישום, אף שהוא רלוונטי, אינו גורם מכריע ואינו מהווה בהכרח "סיבה מספקת" לפטור. גם טעות בתום לב הנובעת מאי ידיעת החוק אינה מספיקה. בית המשפט פירש את "הטעם המספיק" באופן אובייקטיבי, כאמת מידה של נישום סביר, שטעות בתום לב אינה עומדת בה. עם זאת, בית המשפט ציין את ההשלכות של פסילת ספרים והמליץ לפקיד השומה להתחשב בתום ליבו של הנישום כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בעת הפעלת סמכויותיו. בסופו של דבר קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של פקיד השומה, דחה את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את פסילת פנקסי הנישום. המשיבים חויבו לשאת בהוצאותיו של המערער.