ע"א 77/55

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לתאונת דרכים שגרמה לנזקים שהמערערת הייתה אחראית להם לשלם למשיב הראשון -. 15,383 לירות, יחד עם ריבית מיום מתן פסק הדין. המערער ערער על ההחלטה, והמשיב הראשון הגיש ערעור שכנגד. הערעורים נדחו מאחר שבית המשפט לא מצא טעם בטיעונים שהוצגו. הערעור הנגדי העלה שתי סוגיות שבית המשפט נדרש לדון בהן. ראשית, המשיב המשיך לקבל את משכורתו ממעסיקתו, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, במשך שנה לאחר התאונה, ובהחלטת הערכאה הנמוכה יותר נקבע כי הוא אינו זכאי לתבוע אובדן פרנסה בתקופה זו. בית הדין הסכים עם החלטה זו, והבדיל מקרה זה מתקדימים קודמים בהם קיבלו עובדים תשלומי שכר חלופיים או תשלומי צדקה ממעסיקיהם. מאחר שלא הייתה כל חובה, משפטית או מוסרית, כלפי המשיב להשיב את השכר שקיבל, לא יכול היה לטעון להפסד הכנסה בתקופה זו. שנית, הערעור שכנגד ערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר בדבר סבירות פרנסתו של המשיב, שהתבססה על ההנחה כי הוא מסוגל לעבוד עד גיל 60. בא כוח המשיב טען כי במקרים קודמים תוחלת חייו של אדם נורמטיבי היא 65 שנים ומעלה, ולכן יש לחשב מחדש את חישוב הפסדי המשיב בהתאם. בית המשפט הכיר בכך שלמרות שייתכנו שינויים קלים באומדני תוחלת החיים, לא ניתן לסטות מהם באופן משמעותי ללא סיבה. עם זאת, לאחר בחינת החלטת הערכאה הנמוכה יותר, התברר כי השופט שקל גורמים בלתי צפויים שיש בהם כדי להשפיע על יכולתו של המשיב לעבוד מעבר לגיל 60. לפיכך, החליט בית המשפט כי אין מקום להתערב בעניין זה, במיוחד נוכח היעדר ראיות סותרות. לפיכך הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.