ע"נ 42510-12-20

תקציר

בטח, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים הנובעים ממנו, בהתבסס אך ורק על המידע שסיפקת: **ניתוח משפטי של פסק דין ע"נ 42510-12-20 (תל-אביב-יפו) פלוני נ' קצין התגמולים** **הקדמה** פסק דין זה עוסק בערעור שהוגש כנגד החלטת קצין התגמולים לדחות את בקשת המערער להכרה במצבו הנפשי כנובע מתקופת שירותו הצבאי. המחלוקת המרכזית בתיק נסובה סביב קיומו של קשר סיבתי משפטי בין אירוע טראומטי שחווה המערער במהלך שירותו לבין התפתחות הפרעת פאניקה, אשר התעצמה עם אגורפוביה. פסק הדין נוגע בליבת הדיון המשפטי בנוגע להכרת פגיעות נפשיות כ"חבלת שירות" או "מחלת שירות" תחת חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"). **עובדות המקרה** המערער, יליד 1991, התגייס לצה"ל בשנת 2011. במהלך שירותו, בדצמבר 2011, עד למקרה בו אדם התמוטט ונפטר בחדר הכושר בבסיס בו שירת, בזמן שהמערער התאמן שם. למחרת, במהלך אימון נוסף בחדר הכושר, חווה המערער התקף חרדה. כשנה לאחר האירוע, במרץ 2012, נבדק על ידי קב"ן בשל קשיים בתורנויות שמירה. המערער שוחרר מצה"ל עם תום השירות. בשנת 2017, הגיש תביעה לקצין התגמולים להכיר במצבו הנפשי כנובע מהאירוע. קצין התגמולים דחה את התביעה, בטענה שהתקף החרדה אינו קשור לתנאי השירות, אלא למצבו טרום השירות. המערער ערער, וצורפה חוות דעת מטעמו הקושרת את המחלה לאירוע. **השאלה המשפטית המרכזית** האם התקיים קשר סיבתי משפטי בין האירוע שחווה המערער בחדר הכושר בבסיס הצבאי לבין התפתחות מחלתו הנפשית, באופן המצדיק הכרתו כנכה צה"ל? **העקרונות המשפטיים והחידושים בפסק הדין** 1. **הגדרת "נכות" לפי חוק הנכים:** פסק הדין מדגיש את הגדרת "נכות" בסעיף 11 לחוק הנכים. הדגש הוא שאין די בכך שמחלה תפרוץ בתקופת השירות, אלא עליה להיות קשורה לשירות ונובעת ממנו ("חבלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו", "מחלה או החמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו"). זהו עיקרון יסוד המבדיל בין פגיעות המוכרות לפי החוק לבין כאלה שלא. 2. **מבחן הקשר הסיבתי:** פסק הדין מבחין בין שני מבחנים לקשר הסיבתי: * **מבחן הקשר הסיבתי העובדתי:** מבחן זה נסמך על חוות דעת רפואיות של מומחים, הקושרות בין אירוע ספציפי בתקופת השירות לבין התפרצות המחלה. במקרה זה, המערער *עבר* מבחן זה, שכן חוות דעתו של פרופ' זמישלני (המומחה שמונה מטעם הוועדה) קבעה קשר של החמרה של כשליש בין האירוע למחלתו. * **מבחן הקשר הסיבתי המשפטי:** זהו המבחן המרכזי שבו עוסק פסק הדין, והוא זה שבו נכשל המערער. מבחן זה בוחן האם האירוע או הנסיבות שגרמו למחלה הם בעלי אופי "צבאי" או קשורים באופן מהותי לשירות, ולא נסיבות שהיו יכולות להתרחש באופן דומה או זהה בכל מסגרת אחרת. 3. **הלכת "פלונית" (דנ"א 5343/00) כבסיס להערכת הקשר הסיבתי המשפטי:** פסק הדין מסתמך באופן מובהק על הלכת בית המשפט העליון בעניין "פלונית", אשר קובעת שלושה סוגי מקרים בהם ניתן להכיר בקשר סיבתי משפטי בין שירות צבאי למחלה קונסטיטוציונלית (מחלה תורשתית או כרונית המתפרצת או מחמירה עקב גורמים חיצוניים): * **סוג ראשון (החזק ביותר):** מקרים בהם הייחודיות והמיוחדות של השירות הצבאי הם הגורם הישיר לפגיעה. * **סוג שני:** אירועים חריגים ויוצאי דופן שאירעו במהלך השירות ובקשר איתו, גם אם אינם ייחודיים בהכרח לשירות הצבאי. דוגמאות שניתנו בפסק הדין (ובהלכת פלונית) כוללות עימות עם מפקד, אונס במהלך השירות, או מאמץ חריג. * **סוג שלישי (החלש ביותר):** מחלה המתפרצת במהלך השירות, אף ללא אירוע חריג או "צבאי", אך כאשר המסגרת הצבאית והשירות עצמם יצרו דחק חריג. 4. **יישום הלכת "פלונית" על עובדות המקרה:** * הוועדה קובעת כי המערער טוען בעיקר לסוג השני. * **החידוש והדגש העיקרי:** פסק הדין מבהיר כי גם במסגרת הסוג השני, נדרש כי האירוע אירע **במהלך השירות הצבאי ובקשר עמו**. עצם העובדה שהאירוע התרחש בבסיס צבאי (חדר כושר) אינה מספיקה. * **מבחן "סיכון המקום" ו"סיכון השירות":** פסק הדין מדגיש את הבחנה בין אירועים שהם בגדר "סיכון מקום" (המקום בו נמצא החייל) לבין "סיכון שירות" (פעולה או מצב הנובעים ישירות מהשירות). במקרה זה, האימון בחדר הכושר נתפס כפעילות פרטית של המערער, שלא קידמה אינטרס צבאי, לא נדרשה ממנו, ולא הייתה קשורה באופן הדוק למילוי תפקידו. לפיכך, זהו "סיכון מקום" בלבד, ולא "סיכון שירות". * **התמודדות עם טענת המערער לגבי רצון לשרת בקרבי:** טענת המערער כי התאמן בחדר הכושר במטרה להעלות פרופיל ולשרת ביחידה קרבית נדחתה על הסף. הוועדה מנמקת דחייה זו במספר פנים: * **הרחבת חזית:** הטענה הועלתה לראשונה בחקירה נגדית, ולא הוזכרה בתצהיר או בראיות אחרות. * **סתירה לגרסאות קודמות:** המערער לא ציין זאת בפני המומחה פרופ' זמישלני, ואף מסר כי רצה לשרת קרוב לבית, לא השקיע בעבודתו, והיה משועמם. * **פרופיל רפואי:** פרופיל 64 (עקב פלטפוס וטמירות אשך) לא אפשר גיוס ליחידה קרבית. * **הגנה הורית:** עולה כי הוריו גוננו עליו ולא הסכימו שיתגייס ליחידה קרבית. * **חוסר הוכחה:** המערער לא הוכיח שרצה לשרת בקרבי או החל בהליך לכך. * **השוואה לפסיקה אחרת:** הוועדה משווה את המקרה לע"נ 192/05, שם נדחתה הכרה בתסמונת נפשית שפרצה בעקבות פטירת שניים מחבריו של המערער לשירות. נקבע שם כי דחק נפשי שמקורו באובדן ואבל אינו מייחד את השירות הצבאי. הוועדה מדגישה כי במקרה הנדון, האירוע אף לא התרחש במסגרת צבאית מובהקת (כמו נסיעה מבצעית) והמוות היה של אדם זר. * **הבחנה בין אירועים "צבאיים" ל"אזרחיים":** פסק הדין מדגיש כי גם אם אירוע (כמו ריב עם מפקד, כליאה) יכול להתרחש בחיים האזרחיים, אם הוא קרה "בקשר עם השירות או תנאי השירות", ניתן להכיר בו (סוג שני של הלכת פלונית). אולם, במקרה הנוכחי, האימון בחדר הכושר והצפייה באירוע המוות לא הוכחו כקשורים לשירות הצבאי באופן המצדיק הכרה. 5. **דחיית טענות המערער:** * התמקדות באירוע ספציפי בחדר כושר, ולא בתנאי שירות קבועים. * ההכרה באירועים שאינם ייחודיים לצבא (כמו מקרים שהוזכרו בפסיקה) נעשתה כאשר האירועים הללו היו קשורים באופן ישיר ומהותי לשירות. * אין די בכך שחדר הכושר ממוקם בבסיס או שהאימון נעשה בשעות סבירות. **היבטים נוספים** * **אמינות המערער:** הוועדה מציינת בחוסר אמון את סתירותיו של המערער בנוגע לנסיבות האירוע והתנהלותו. * **פרשנות מרחיבה לחוק הנכים:** הוועדה מצהירה כי מקובל עליה שיש לפרש את חוקי הנכים ברוחב לב, אך פרשנות זו אינה יכולה להביא להכרת פגיעה שאינה קשורה כלל לשירות. **סיכום והכרעה** הוועדה קובעת כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה להוכחת קשר סיבתי משפטי בין האירוע בחדר הכושר לבין מחלתו. למרות שהאירוע התרחש במהלך השירות, ועל אף שהוכר קשר סיבתי עובדתי (החמרה של כשליש), האימון בחדר הכושר והאירוע עצמו לא היו קשורים לשירות הצבאי, לא קידמו מטרות צה"ליות ולא נדרשו על ידי הצבא. לפיכך, הערעור נדחה. **מסקנות משפטיות עיקריות** 1. **קשר סיבתי משפטי - מבחן הזיקה לשירות:** פסק דין זה מחזק את הדרישה לקשר סיבתי משפטי מוכח בין האירוע או הנסיבות לבין השירות הצבאי עצמו. גריעותו של חייל, אפילו אירוע קשה או טראומטי, אינה מספיקה כשלעצמה להקמת זכאות. יש להוכיח כי האירוע היה בגדר "סיכון שירות" ולא רק "סיכון מקום" או "סיכון אנושי" כללי. 2. **חשיבות ההקשר:** ההקשר שבו אירע האירוע הוא קריטי. עצם מיקומו הפיזי של חדר הכושר בבסיס הצבאי אינו הופך את האירוע לאירוע צבאי. יש לבחון האם הפעילות שבה עסק החייל הייתה קשורה ישירות למילוי תפקידו, לדרישות השירות, או לקידום מטרות צבאיות. 3. **הבחנה בין יוזמה פרטית לפעילות מטעם:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין פעילות שהיא יוזמה פרטית של החייל, גם אם נעשית במסגרת הבסיס ובזמנו הפנוי, לבין פעילות שמבוצעת במסגרת השירות, לדרישת הצבא, או לקידום מטרותיו. 4. **דחיית טענות שלא הוכחו או סותרות גרסאות קודמות:** הוועדה נמנעה מלהכיר בטענה חדשה שהועלתה רק בשלב מאוחר של ההליך, במיוחד כאשר היא סותרת גרסאות קודמות של המערער ואינה נתמכת בראיות. 5. **המשך ההחלה של הלכת "פלונית":** פסק הדין מאשר את ההחלה של מדרג הסוגים שנקבע בהלכת "פלונית", תוך הדגשת הצורך להוכיח קשר מהותי לשירות בכל אחד מהסוגים, במיוחד בסוג השני והשלישי. בסופו של דבר, פסק דין זה מהווה דוגמה ליישום קפדני של העקרונות המשפטיים הנוגעים להוכחת קשר סיבתי משפטי בפגיעות נפשיות בצה"ל, תוך שמירה על האיזון בין הצורך להכיר בפגיעות הנובעות מהשירות לבין הדרישה שלא להרחיב את ההכרה לפגיעות שאינן קשורות באופן מובהק למסגרת הצבאית.