רע"א 1092/08

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למקרה של טענת הגנה בדבר ריביות הנגבות על חשבון בנק. הנתבעים טענו כי סיכמו עם הבנק על ריבית מסוימת אך חויבו בריבית גבוהה יותר. בית המשפט קבע כי בשלב זה של הדיון יש להניח שטענות הנתבעים נכונות, גם אם אין בהן אמון או תימוכין ראייתיים. זאת, משום שמטרתו של פסק דין מקוצר היא למנוע שמיעת תביעה שאין לה הגנה אפשרית. הנתבעים אינם נדרשים להוכיח את נכונות טענותיהם, אלא רק כי הגנה אפשרית, ועל בית המשפט להניח את אמיתות טענותיהם בעניין הריבית. השופטת ניתחה בהרחבה את הטענות שהוצגו ומצאה כי למרות חולשות טענות הנתבעים, הן אינן חסרות שחר. הטיעון הראשון בדבר שיעור הריבית המוסכם דרש התייחסות לשני היבטים: השער המוסכם והשיעור שנגבה בפועל. בית המשפט הניח כי טענת הנתבעים כי סיכמו על תעריף מסוים עם פקיד הבנק נכונה, כפי שראוי שיהיה בשלב זה. השופטת בחנה גם את טענתם השנייה של הנתבעים בדבר "פעולות חד צדדיות" שנקט הבנק, וקבעה כי רק הטענה בדבר אי כיבוד הצ'קים ראויה לבדיקה נוספת, שכן החשבון עצמו לא הוגבל. בסופו של דבר, החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא, ולאפשר לנאשמים להציג את הגנתם, במיוחד בהתחשב בזכות הפרוצדורלית להגן על עצמם ובממד החוקתי של הגישה לצדק. פסק הדין הזכיר גם את השיהוי בתיק והתנצל בפני בעלי הדין עליהם. הבקשה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.