בג"צ 42/64

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לחלוקת כספים ממכירת משאית על ידי ההוצאה לפועל בעקבות חדלות פירעון של הלוואה. בנק הפועלים הלווה כסף ליעקב בן חמו, כאשר משאיתו של האחרון שימשה כבטוחה. משלא נפרעה ההלוואה, נמכרה המשאית, אך התעוררה מחלוקת לגבי חלוקת תמורת המכירה. יו"ר ההוצאה לפועל צידד במדינה וטען כי דמי הרישוי המגיעים למדינה עדיפים על פני טענת הבנק כנושה מובטח. עם זאת, בג"ץ פסק לטובת הבנק. טענת המדינה, שסווגה כזכות מועילה, לא גברה על זכותו של הבנק כבעל משכון. בית המשפט הסתמך על החוק העות'מאני והצרפתי, והדגיש כי זכות האובייקט של הבנק מעניקה לו קדימות. בנוסף, טענת המדינה, בהיותה חוב שלא הוגדר במפורש כמס בתקנות הרלוונטיות, חייבה פסק דין של בית משפט לגבייתו, שלא התקבל. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת המדינה בדבר עיקול זמני, בקובעו כי אין בו כדי לפגוע בזכות הפירעון של הבנק. ההחלטה נוגעת בקצרה גם במקרה אחר של זכות קדימה של דייר בדירה, ומזכירה כי בית המשפט המחוזי פסק לטובת הדייר הנותר, החלטה הנמצאת כעת בערעור. פסק הדין מסתיים באישור עדיפותו של הבנק ובחיוב המשיבים לשלם את הוצאות הבנק, לרבות שכר טרחת עורך דין.