ע"א 536/88

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לשומות מס הכנסה שנקבעו לשותף בשותפות רשומה המשקיע בהפקת סרטים, לשנים 1981-1979. השותפות לוותה כספים להפקת סרטים והוציאה הוצאות ריבית, שיוחסו לשותפים בהתאם לחלקם בשותפות. המערערת, שותפה בשיעור של 15%, תבעה ניכוי בגין חלקה בהפסדי העסקים של השותפות, לרבות הוצאות הריבית. עם זאת, פקיד השומה סירב להכיר בהפסד ודרש פרטים נוספים על תשלומי הריבית, בטענה כי הניכוי כפוף להוראות סעיף 19 לפקודת מס הכנסה, המגביל ניכוי הוצאות ריבית אם לנישום יש "מלווים מועדפים". בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המערערת, והוביל אותה לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי סעיף 63 לפקודת מס הכנסה מייחס את הכנסותיה והוצאותיה של שותפות ישירות לשותפים, מבלי לקבוע את ההכנסה החייבת ברמת השותפות. השותפות אינה נישום אלא רק כלי אריתמטי לקביעת הכנסות השותפים. באשר לתחולת סעיף 19, קבע בית המשפט כי יש לייחס את הוצאות הריבית שהוציאה השותפות לשותפים הבודדים ולתאם עם אחזקותיהם המלווים המועדפות. פרשנות זו מתיישבת עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 19, שמטרתו לשמור על סימטריה בין הכנסות להוצאות. יתר על כן, הוראות החקיקה השונות הנוגעות למיסוי שותפויות משקפות את ההקשר ואת התכליות הספציפיות של כל דבר חקיקה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והטיל הוצאות על המערער.