בר"ע 34111-05-23

תקציר

המבקש, שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה, ערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שקבעה כי נכותו עקב התאונה היא 0%. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור והחזיר את התיק לוועדה עם הנחיה לבחון ממצאים רפואיים ספציפיים ולהתייעץ עם ראומטולוג. בעקבות פסק הדין החוזר התכנסה הוועדה מחדש, הפנתה את המבקש לראומטולוג ושוב דחתה את הערעור. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת הוועדה, בטענה כי היא אינה עומדת בפסק הדין החוזר, אינה סבירה ומתעלמת מראיות רפואיות רלוונטיות. עם זאת, סגן נשיא בית הדין הגיע למסקנה כי הוועדה אכן קיימה את פסק הדין החוזר והחלטתה סבירה. הוועדה ביססה את החלטתה על בדיקתה את המבקש ואת חוות הדעת הראומטולוגית, שאותה הייתה רשאית להעדיף על פני חוות דעת רפואיות אחרות. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקש בדבר התעלמותה הנטענת של הוועדה מראיות רפואיות ואי ביסוסה של קשר סיבתי בין פציעתו לבין התאונה. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והחלטת הוועדה התקבלה.