סע"ש 21754-09-15

תקציר

פסק הדין דן בתביעת שכר שווה שהגיש תובע שעבד במעבדת שפה באוניברסיטה למעלה מ-20 שנה. התובעת טענה כי היה צריך לשלם לה שכר זהה לשכר עמית שעבד במעבדה לצידה במשך מספר שנים. בית הדין מצא כי הפרשי השכר מוצדקים משום ששכרו של העובד נקבע בעת קבלתו לעבודה כמרצה, ומוגן בחוזה עבודה אישי ובהסכמים קיבוציים. בית הדין קבע כי ההצדקה לפערי השכר היא סבירה ומידתית, ואינה קשורה לאפליה מגדרית. באשר לנסיבות סיום העסקתה של התובעת, מצא בית הדין כי התובעת פוטרה ללא שימוע כדין. משכך, זכאית התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בית הדין פסק לתובעת פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לה עקב אופן פיטוריה. עוד טענה התובעת כי היא זכאית לתשלומים נוספים בגין ימי חופשה שלא נוצלו, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות ודמי הבראה. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי התובעת כבר קיבלה את מלוא התשלומים להם הייתה זכאית. כמו כן, בית הדין דן בכך שהנתבעת לא שילמה לתובעת את פיצויי הפיטורים שלה במועד. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 15,000 ₪ נוספים בגין הפרה זו. ככלל, תביעת התובע התקבלה באופן חלקי בלבד. הנתבעת חויבה לשלם לתובע סכומי פיצוי שונים, בהם 50,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, 3,793 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת, 6,220 ₪ בגין פדיון חופשה ו-1,151 ₪ בגין הפרש דמי הבראה. סכומים אלה ישולמו בהפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. כמו כן חויב הנתבע לשלם פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין איחור בתשלום פיצויי פיטורים.