ע"פ 7255/09

תקציר

המערערים מערערים על פסק דין שמצא אותם אשמים בנהיגה בשכרות. המערער סירב לתת דגימת דם לבדיקה, אשר על פי הדין הישראלי שקולה להכרעת דין באשמה בגין נהיגה בשכרות. ההגנה טענה כי מאחר שהשוטר לא ציין במפורש את העונש המדויק על סירוב, כאמור בסעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה, יש לבטל את כתב האישום. עם זאת, השופט קבע כי על פי פסיקה קודמת, שוטר אינו נדרש לפרט את העונש המדויק, והאישום בגין נהיגה בשכרות עומד בעינו. עוד קבע השופט כי טענת המערערים כי פחדו ממחטים אינה תקפה, שכן לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענה זו. יתר על כן, עדותו של המערער עצמו סתרה את עדותה של אמם באשר לעיתוי בדיקת הדם האחרונה שלהם. השופט בחר להאמין לעדותו של קצין המשטרה שנכח בעת האירוע, שהצהיר כי הסביר למערער את השלכות הסירוב. אשר לגזר הדין, בחרה השופטת שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא, אשר הטילה עונש מופחת מהמינימום הקבוע בחוק לעבירות נהיגה בשכרות, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער. השופט דחה גם את בקשת ההגנה לאפשר למערער לנהוג ברכב דו-גלגלי, בקובעו כי נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה ביותר, ללא קשר לסוג הרכב. לפיכך, הערעור נדחה בשתי טענותיו.