ת"א 224/93

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעה שהגיש תובע שטען כי נורה ונפצע על ידי חייל צה"ל במהלך האינתיפאדה. הנתבע ביקש לדחות את התביעה, בטענה כי התובע לא נפגע מירי צה"ל. השופט בפסק הדין הראשון פסק לטובת הנתבע וקבע כי התובע לא הצליח להוכיח כי הקליע שפגע בו נורה על ידי חייל צה"ל. התובע ערער, ובית המשפט העליון הורה על משפט חוזר, המאפשר לתובע להציג ראיות נוספות. במהלך המשפט החוזר ניסה התובע להגיש כדור כראיה, בטענה שזה הקליע שהוצא מגופו. עם זאת, השופטת, בפסק דין מפורט, דחתה את בקשת התובע. השופט שרטט את ההיסטוריה הפתלתלה של הגלגול לכאורה של הקליע, וציין את כישלונו של בא כוח התובע לשמר ולהציגו בשלבים המוקדמים יותר של ההתדיינות המשפטית. לכדור, שלכאורה אבד ואז נמצא, היו יותר מדי חוליות לא ידועות בשרשרת החזקתו, כך שלא ניתן לוודא שאכן מדובר בקליע שהוצא מגופו של התובע. השופט הדגיש את חשיבותן של ראיות הקליע והביע פליאה על הטיפול של בא כוח התובע בהן. הם לא הצליחו להבטיח את שימור הקליע ולספק תיעוד נאות של מסעו, והותירו הרבה אי ודאויות וסתירות. כתוצאה מכך, השופט הגיע למסקנה כי התרת הקליע כראיה אינה מוצדקת, ובקשת התובע נדחתה. החלטה זו תועבר עתה לבית המשפט העליון להמשך הליכים בערעור התובע על פסק הדין השני.