עע"א 485/08

תקציר

העתירה מערערת על החלטת ועדת שחרורים מיוחדת לשלול שחרור מוקדם ברישיון מאסר עולם. האסיר הורשע בחטיפה, אונס ורצח של צעירה בת 21 בשנת 1982, ונידון למאסר עולם בגין רצח, ושתי תקופות מאסר של 20 שנה כל אחת בגין חטיפה ואונס. הוועדה דחתה את הבקשה בהתבסס על שתי הוראות בחוק שחרור מותנה ממאסר. ראשית, לפי סעיף 10(א) נקבע כי שחרורו של העותר יפגע קשות באמון הציבור במערכת המשפט ובהרתעה הציבורית, נוכח חומרת פשעיו והעונש הנובע מכך. שנית, לפי סעיף 10(ב) הגיעה הוועדה למסקנה כי הכחשת העותר את הטענות, היעדר חרטה ואי הכרה בחומרת מעשיו משמעה כי שחרורו יהווה סכנה לציבור. הוועדה שקלה גם את התנהגותו החיובית של העותר בכלא, את היעדר הפתולוגיה המינית שלו ואת תוכנית השיקום שלו, אך בסופו של דבר קבעה כי גורמים אלה גוברים על האינטרס הציבורי ואי לקיחת אחריות על פשעיו. בית המשפט מסכים עם החלטת הדירקטוריון ומסרב להתערב, נוכח היקף התערבותו המצומצם במקרים כאלה. יודגש כי שיקול הדעת של הדירקטוריון רחב, ובית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של הדירקטוריון בהיעדר פגם בתהליך קבלת ההחלטות או תוצאה החורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. מסקנת השופטים היא כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ובסמכותה, וכי שיקולי אמון הציבור ומסוכנות הציבור גוברים על התנהלותו החיובית של העותר בכלא. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי תחולתו של סעיף 10(א) ו-(ב) על ידי המועצה מוצדקת במקרה זה בחומרה מיוחדת. לפיכך העתירה נדחית, אם כי השופטים מציינים כי העותר יכול להגיש בקשה חוזרת לדיון לאחר שחלפה שנה.