ו"ע 1399/02

תקציר

עניינו של הערעור בשוויו של זכות מסוימת במקרקעין המצויים במושב נתחים, אשר נמכרה על ידי המערערת לאדם אחר. המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין, טען כי שווי השוק של הנכס גבוה משמעותית מהתמורה הנקובה בחוזה ולכן אין לקבל את השווי המוצהר. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הרוכשים ובני משפחתו של המערער הכירו וכי הרוכש אף היה מעורב בשלבי הבנייה של הנכס. השופט התקשה להאמין כי אילוציו הכספיים של המערער היו המניע היחיד למכירה, מה גם שהקונים היו מכרים ותיקים. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיב הצליח להוכיח כי שווי השוק של הנכס גבוה במידה ניכרת מהתמורה החוזית. זאת ועוד, המערערת לא הצליחה להוכיח כי התמורה נקבעה בתום לב מבלי שיחסים מיוחדים השפיעו עליה. לפיכך, קבעה השופטת כי שווי השוק של הנכס הוא 400,000$, והציעה לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהוציא למערערת שומה מתוקנת המשקפת שווי של 250,000$ – המביאה בחשבון רווחי יזמות ועלויות גמר – ללא כל צו להוצאות. גם יו"ר הוועדה וגם עו"ד הסכימו עם פסק הדין.