ע"פ 9536/11

תקציר

פסק הדין דן בדחיית ערעור, תוך הדגשה כי בקשות לראיות חדשות בערעורים הן חריגים ולא זכויות, המחייבות צורך בצדק. בית המשפט שקל שלושה גורמים עיקריים: זמינות הראיות במהלך המשפט הראשוני, שמירה על סופיות הדיונים והשפעתן האפשרית של ראיות חדשות – שאף אחד מהם לא נטה לטובת המערער במקרה זה. ניסיונות להציג תצלומים ומסמכים היו חסרי הצדקה ורלוונטיות לשינוי התוצאות. לגופו של ערעור, לא מצא בית המשפט סיבה לחלוק על הערכות המהימנות של בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור הדגישה את מגבלותיה בבחינה מחודשת של קביעות עובדתיות של בתי משפט קמא, במיוחד אלה המבוססות על התרשמות עדים. קריטריונים להתערבות אפשרית בערעור כוללים טעויות מהותיות או ממצאים לא רציונליים, אך אלה לא נמצאו כאן. טענות המערער בדבר סתירות עדים וכשלי חקירה לא נמצאו מספיקות כדי לערער על ההרשעה. בית המשפט בחן אלמנטים נפשיים של הרצח לכאורה, וציין כי כוונה וכוונה מוקדמת עלו בקנה אחד עם המעשים שתוארו במהלך המשפט. בית המשפט דחה ערעורים על יוזמה משותפת ושותפות ספונטנית, ואישר אשמה משותפת בשל כוונות משותפות בתקרית הירי. לסיכום, ממצאיו והרציונל של בית המשפט המחוזי אושרו, והערעור נדחה, כאשר פסק הדין נתמך על ידי שופטים נוספים שהסכימו עם ההחלטה.