ת"א 727/03

תקציר

הסכסוך בין שני בעלי חלקות שכנות נסוב סביב מיקום הגדר המשותפת שלהם, כאשר התובעים טוענים כי הנתבעים הקימו אותה בשטחם ופלשו אליה בחצי מטר. הנתבעים טענו כי הגדר נבנתה על סמך היתר בניה וסימון מודד, והתובעים התמהמהו בעמידה על זכויותיהם. בית המשפט מינה מודד שאישר את טענת התובעים כי הגדר פלשה לשטחם בכ-7 מ"ר. השופט התמודד עם השאלה האם זכותם של התובעים להגן על רכושם קודמת לשיקולים אחרים, או שמא ניתן לעשות צדק באמצעות פסיקת פיצוי כספי במקום להורות על הריסת הגדר. הם הגיעו למסקנה כי פעולת הנתבע הייתה הסגת גבול בתום לב, ואיחור התגובה של התובע תרם להשלמת הגדר. באיזון האינטרסים של שני הצדדים, קבע השופט כי הריסת הגדר לא תהיה צודקת, במיוחד בהתחשב בפגיעה המינימלית בתובע לעומת הפגיעה המשמעותית שתיגרם לנתבע. עם זאת, לתובע מגיע פיצוי בגין הפלישה לרכושם. השופט דחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת להוצאות גידור משותפות ונזקים נוספים, שכן אלה לא הוכחו. תחת זאת, חויב הנתבע לשלם לתובע פיצוי השווה לשווי השטח הכבוש, בתוספת הוצאות משפט. סכום זה חושב על בסיס מחיר הרכישה של החלקה והותאם לתקופה שחלפה מאז התרחשות הפלישה. פסק הדין, לטובת התובע אך לא הורה על הריסה, נועד להשיג תוצאה צודקת תוך התחשבות במעשיהם ובמחדליהם של שני הצדדים.