עמ"נ 1009/07

תקציר

פסק הדין דן בערעור על תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שעניינה מקרקעין הגובלים בתכנית פוגענית. המערערת טוענת כי למשיבים, שבבעלותם קרקעות גובלות, אין זכות לתבוע פיצויים משום שמקרקעיהם מופרדים מהחלקה הפוגעת על ידי כביש ברוחב 10 מטרים, שיש בו כדי לשלול את מעמדם כ"קרקעות גובלות". בית המשפט חולק על כך ודוחה את הערעור. היא קובעת כי הכביש הנדון נופל בגדר "דרך שכונתית צרה", כהגדרתה בפסקי דין קודמים של בית המשפט העליון, ומדגישה כי יש לבחון כל מקרה לגופו. בית המשפט מקבל את החלטות השמאי המכריע וועדת הערר, אשר מצאו שתיהן כי מקרקעי המשיבים אכן נפגעו מהתכנית הפוגענית, למרות הכביש המפריד. גם הערכת הנזק על ידי השמאי נותרת ללא הפרעה, שכן היא כרוכה בשיקול דעת מקצועי ואינה נחשבת כבעלת פגמים חמורים. לפיכך, זכאים המשיבים לפיצוי. הואיל והערעור מתמקד בעיקר בפרשנויות משפטיות ולגופה של החלטת השמאי, מורה בית המשפט למערערת לשאת בהוצאות המשיבים, בסך כולל של 17,500 ₪, בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.