ת"א 905-06-11

תקציר

הסכסוך נסוב סביב הסכם מקרקעין שנחתם בין התובעת לבין הנתבעים לרכישה ומכירה של חלקת קרקע בטבריה, ישראל, לצורך הקמת מבני מגורים. ההסכם נחתם ביום 21.11.2010 וקבע כי הנתבעים ימכרו את הקרקע לתובע תמורת 1,100,000 ₪ ויאפשרו קבלת היתר בניה ושירותי תכנון תמורת תשלום נוסף. התובע טען כי הנתבעים לא מילאו את התחייבויותיהם על פי ההסכם, בפרט בכל הנוגע לקבלת היתר הבנייה ומתן שירותי תכנון. מנגד, טענו הנתבעים כי מילאו את התחייבויותיהם או שהיו מוכנים לכך, למעט היתר הבנייה, שהתעכב בשל נסיבות שאינן בשליטתם. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי ההסכם תקף ומחייב. נקבע כי התובעת ביצעה את התשלומים הנדרשים ומילאה את התחייבויותיה. מנגד, נמצא כי הנתבעים ביצעו הפרה יסודית של ההסכם בכך שלא מילאו את התחייבויותיהם בנוגע לשירותי התכנון וההנדסה ולהיתר הבנייה. יש לציין כי בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי ניתן לחלק את ההסכם לשני חלקים: מכירת הקרקע ומתן שירותי תכנון. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט על ביטול החלק הנוגע לשירותי התכנון תוך שמירה על הסכם מכר הקרקע. כמו כן, מינה בית המשפט את עורך דינו של התובע ככונס נכסים בעל סמכות לפעול בשם הנתבעים להבטחת העברת הזכויות במקרקעין על שם התובע. בפסק הדין נמתחה ביקורת גם על התנהלות הנתבעים לאורך כל ההליך המשפטי, שהתאפיינה בעיכובים ובחוסר שקיפות, לרבות הימנעותם מליידע את בית המשפט בהקדם על תוצאות פניותיהם לערכאות גבוהות יותר. כתוצאה מכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. פסק דין זה נועד לספק סיכום מקיף של פסק הדין, תוך תמצית המחלוקות המרכזיות, הראיות והשיקולים המשפטיים אליהם התייחס בית המשפט בבואו לקבל את החלטתו.