ע"א 2560/01

תקציר

פסק הדין דן בתביעת המערערת לפטור מארנונה על מבנה ריק. המערערת שכרה נכס למשך חמש שנים אך הפסיקה להיות דיירת לאחר שלוש שנים. המחלוקת העיקרית היא האם תקופת החכירה של המערערת עלתה על שלוש שנים. בית המשפט קובע כי המערערת לא הוכיחה כי היא שוכרת למעלה משלוש שנים, ואין די בקיומו של חוזה השכירות כראיה. מאחר שאין מחלוקת כי המערערת הפסיקה להיות דיירת לאחר שלוש שנים, היא אינה זכאית לפטור מארנונה, המחייב שכירות מינימלית של שלוש שנים. בנוסף, דן בית המשפט בהגדרת "בעלות" לצורך פטור זה, והגיע למסקנה כי ההגדרה הקובעת מעוגנת בפקודת העיריות, הכוללת שוכר המושכר נכס למעלה משלוש שנים. לדברי השופט, הקשר ההדוק של השוכר לנכס והחובה לשלם ארנונה בתקופת השכירות הם הגורמים הקריטיים. לכן, אם השוכר מפנה את הנכס לפני תום תקופת השכירות, הוא מוותר על זכותו לפטור. עוד מדגישה השופטת כי יש לפרש את דיני המס באופן מכוון כדי לאזן בין זכויות הקניין של הפרט לבין צרכי גביית המס של המדינה. אשר על כן, בית המשפט דוחה את הערעור בקובעו כי המערערת אינה זכאית לפטור בשל היעדר תקופת שכירות רצופה של שלוש שנים. כן נדרש המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. השופטים ד"ר ד' ביין וא' רזי מסכימים עם פסק הדין, ומציינים כי אין צורך להתייחס לשאלת הגדרת הבעלות במקרה זה.