ע"א 310/74

תקציר

במקרה דנן, דן בית המשפט העליון בערעור שעניינו תביעת לשון הרע בה חויב המערער בתשלום פיצויים בגין לשון הרע לאחר שדיווח למשטרה על חשדות בנוגע לעובד, המשיב, המעילה לכאורה בחלקי חילוף לרכב. תחילה קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי המערערת השמיצה את המשיב בכך שדיווחה על חשדות אלה מבלי לאמת אותם די הצורך. על פי חוק איסור לשון הרע, תלונתו של אזרח במשטרה, שנעשתה בתום לב, מקימה בדרך כלל הגנה מפני תביעות לשון הרע. עם זאת, הערכאה הנמוכה יותר מצאה כי המערער לא נקט אמצעים סבירים כדי לאשר את נכונות טענותיו לפני שפנה לרשויות אכיפת החוק. בית המשפט העליון הפך את ההחלטה והדגיש כי דיווח בתום לב למשטרה על חשד לפעילות פלילית אינו צריך להוות עילה ללשון הרע, בהתאם לפסיקות קודמות המגנות על זכותם של אזרחים לדווח על חשדות ללא אימות מוקדם ממצה. בית המשפט קבע כי חיוב אנשים לחקור את חשדותיהם במלואם בטרם ידווחו עליהם לרשויות יהיה בלתי סביר, ובכך לתמוך בזכותו של המערער לפנות ישירות למשטרה. משכך, התקבל הערעור, פסק הדין המקורי בוטל, והמשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט של המערער.