ד"מ 5480-04-22

תקציר

בית הדין מצא כי חוזה העבודה בין התובע לנתבעת, אשר הצמיד את שכרה של התובעת למספר שעות העבודה, אינו בלתי חוקי. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע, וטען כי החוזה מורכב ויש לפרשו בזהירות, והנתבעת לא מילאה את חובתה לגלות את כל התנאים בצורה ברורה. לגופו של עניין, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא ציינה כי ימי חופשה לחגים וחופשות מרוכזות ייחשבו כנגד מספר השעות הנדרשות לקבלת השכר המלא. לפיכך קבעה השופטת כי על הנתבעת להשיב את הניכויים ששולמו משכרה של התובעת בגין ימי חופשה אלה, שהסתכמו ב-19,960 ₪. השופטת גם הורתה כי כל צד יישא בהוצאותיו, שכן גם התובע תרם לאי ההבנה בכך שלא בדק את החוזה לעומק. פסק הדין שמר על יתר הוראות החוזה, לרבות אופן החישוב ושווי הניכויים, כדי לכבד את כוונת שני הצדדים. ככלל, התביעה התקבלה בחלקה, שכן השופטת לא מצאה את החוזה בלתי חוקי בשלמותו.