עמל"ע 53280-05-17

תקציר

הערעור מתייחס לעורך דין שייצג דיירים בתיק הנוגע לדמי שכירות שהוצמדו לדירת אמו. הדיירים פנו אליו כדי שייצג אותם לאחר שהוצא צו הוצאה לפועל נגד אביו. עיקרו של הערעור הוא טענת המערער כי טעו בתי המשפט להלן במסקנתם כי הפר את חובתו המקצועית בכך שנקלע למצב של ניגוד עניינים. הערעור על פסק הדין נדחה מאחר שייצוג הדיירים יצר ניגוד עניינים פוטנציאלי עם האינטרס של אמו. החשש לניגוד עניינים ניכר ואינהרנטי בסיטואציה, ללא קשר לכוונותיו האמיתיות של המערער או לתוצאת הייצוג. הכלל האוסר על ניגוד עניינים הוא צופה פני עתיד ונועד למנוע פגיעה פוטנציאלית. המערערת לא יכלה לטעון לאי ידיעת הסכסוך והעובדה שלא נגרם נזק ממשי אינה רלוונטית. המערערת טענה גם לסיכון כפול ולהגנה מפני צדק, אשר נדחו על ידי בתי המשפט להלן. הטענה מתבססת על כך ששתי ועדות אתיקה של לשכת עורכי הדין טיפלו במקרה בנפרד. עם זאת, לוועדת האתיקה הארצית הייתה סמכות לדון בתיק והחלטתה להעמיד לדין הייתה תקפה. החלטת ועדת האתיקה של מחוז דרום לגנוז את התיק לא הייתה סופית ולא יצרה חסם בפני הוועדה הארצית לדון בנושא. לא חל שינוי בעמדת המערער ולא היה יסוד סביר לטעון להגנה מפני צדק. זאת ועוד, גם טענת המערער לאכיפה בררנית נדחתה, שכן הוא לא הראה כי לשכת עורכי הדין קיבלה החלטות שונות במקרים דומים לאורך זמן. המשיב גם לא ביקש עיצום כספי, ומשכך הקנס שהטיל בית המשפט המחוזי אינו מתקיים. יתר קביעות בתי המשפט להלן, לרבות דחיית הודעת המערער ובקשתו לעיון חוזר, מתקבלות אף הן, שכן למערער ניתנה הזדמנות מספקת להציג את טענותיו וההודעה הייתה בלתי סבירה בהיקפה. לפיכך, הערעור על גזר הדין מתקבל בחלקו, והקנס מבוטל.