ה"פ 26810-07-11

תקציר

התובע והנתבע הסכימו עקרונית בעל פה לעסקת מקרקעין, אך הנתבע חזר בו בטרם סוכם ההסכם בכתב. לאחר מכן רכש התובע את זכויותיהם של הבעלים המשותפים של הנתבעת, ותבע את הנתבע בגין ביצוע ספציפי של ההסכם בעל פה. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, בקובעו כי המו"מ בין הצדדים לא עלה כדי הסכם מחייב, וכי התובע לא הוכיח את שיקול דעתו של הנתבע להתקשר בהסכם מכר. דרישת הכתב לעסקאות מקרקעין, כפי שנקבע בחוק המקרקעין, לא התקיימה, ולא ניתן היה לוותר עליה במקרה זה משום שהעסקה לא יצאה אל הפועל, ולא היו ראיות להסתמכות הנתבע או לשינוי עמדתו. יתר על כן, התובע לא ניהל את המשא ומתן בתום לב; הוא התעלם מעורך דינה של הנתבעת והמשיך עם עורכי הדין של הבעלים המשותפים, למרות שידע שהנאשמת ועורך דינה לא היו מעורבים במשא ומתן. התובע גם לא הציג כל ראיה לכך שעורך דינו של הנתבע היה מעורב באופן מהותי במשא ומתן, ועורך הדין שתיווך במשא ומתן לא העיד. לבסוף, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא נתנה את הסכמתה להיות מחויבת לתנאי ההסכם, ולפיכך דחה את התביעה לביצוע ספציפי, והורה לתובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.