עב"ל 72/03

תקציר

המערער ערער על החלטת בית הדין האזורי אשר דחה את תביעתו כנגד דחיית בקשתו על ידי המוסד לביטוח לאומי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה האם המערער נזקק לרכב לצורך קבלת טיפול רפואי. המערער טען כי פרשנותו של המכון ל"שימוש ברכב לצרכים רפואיים" אינה סבירה וכי אין לשלול את זכאותו לגמלה באופן שרירותי. המוסד לביטוח לאומי הסתמך בינתיים על החלטת בית הדין האזורי, והדגיש כי המערער לא הוכיח צורך ברכב מסיבות רפואיות. בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית המסדירה את גמלת הבטחת הכנסה ואת הדרישות הספציפיות שיש לעמוד בהן כדי להיות זכאי לגמלה בעת הצורך ברכב לצורך טיפול רפואי. נמצא כי כוונת המחוקק ברורה: על הפרט להזדקק לרכב בשל מצבו הרפואי וסוג הטיפול לו הוא זקוק. רק הצורך בטיפול רפואי תכוף לא הספיק. לאחר שעיין בתיק הרפואי של המערער ובחוות דעת של רופאים המייצגים את המוסד לביטוח לאומי, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערער לא הוכיח צורך ברכב לצורך טיפול רפואי. כמו כן, בית המשפט הסכים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי אישור קודם להטבות אינו מבטיח אישורים עתידיים, והמכון רשאי לדרוש מסמכים ובדיקות מעודכנים לקביעת המשך הזכאות. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר התקבלה.