בש"א 17092/05

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי הקלטת הראיון הטלוויזיוני עם התובע מס' 27, יונה גלזר, אינה קבילה כראיה. התובעים רצו להשתמש בראיון כראיה, אך בית המשפט מצא כי הוא אינו מתאים. הראיון, שנערך בשידור חי, לא נחשב לשיחה ספונטנית ולא ניתן היה להוכיח שהוא משקף במדויק את המציאות. כמו כן, לא ניתן היה לחקור את התובע חקירה נגדית על תוכן הראיון, אשר תוכננו ונערכו מראש, גם אם מבחינה טכנית הקלטת לא הייתה ערוכה. לא ניתן היה להתייחס לתוכן הראיון כנכון, ומטרת הראיון לא הייתה להציג תמונה ניטרלית. משכך, הראיון לא נפל בגדר החריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה. הכלל גם קובע כי עד אינו יכול להציג ראיות חיצוניות התומכות בעדותו, וכך גם בראיון ובעדות הבן. מטעמים אלה, בין היתר, קבע השופט כי הקלטת אינה קבילה.