ת"א 176/04

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת על הלוואות, בעיקר האם ההלוואה הייתה בדולרים או בשקלים, ושיעור הריבית החל בעקבות הסכם הלוואה בין קבסה לגנדלר. בהסכם ההלוואה נכתב כי גנדלר לווה מקבסה 150 אלף דולר, שיוחזרו בריבית שנתית של 12% עם החזר ההלוואה. לא היה תאריך פירעון מוגדר. גנדלר אכן לווה סכום שווה ערך ל-150 אלף שקל, שהועבר לחשבונו. בעקבות תשלומיו החלקיים לאורך השנים, קבע בית המשפט כי יש לנכות תשלומים אלה מהריבית שנצברה, בהתבסס על העיקרון הכללי הקבוע בסעיף 49 לחוק החוזים. עוד ציינה השופטת כי נטל ההוכחה מוטל על גנדלר, שלא עמד בנטל המוטל עליו. כמו כן, קבעה השופטת כי יש להחיל את הריבית השנתית בשיעור של 12% עד לפירעון מלא, אף מעבר לתקופת ההסכם הראשונית, שכן לא יהיה זה הגיוני להיטיב עם מפר ההסכם. לפיכך קיבל השופט את תביעתו של קבסה והורה לגנדלר לשלם לו 150 אלף דולר, בצירוף ריבית שנתית של 12% מיום 3 ביולי 2000, בשקלים, בניכוי התשלומים החלקיים ששילם גנדלר וחשבונאות לסכום של 700 אלף שקל שכבר שולם. בנוסף, חויב גנדלר לשלם לקבסה שכר טרחת עורך דין, שהסתכם ב-80 אלף שקל, והוצאות נלוות נוספות. השופט הורה גם על עיקול רכושו של גנדלר כפי שביקש קבסה.