ע"א 528/86

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על דמי עמלה בין עזבונו של סוכן מסחרי בלעדי המנוח, יעקב בלכנר, לבין מנהלו לשעבר, המערער פולגת, שאת מוצריו מכר בלכנר בשוויץ ובאוסטריה. עזבונו של בלכנר דרש את המשך תשלום העמלות עבור הזמנות חוזרות מלקוחות שאליהם פנה במהלך הסוכנות שלו. ההסכם בעל פה בין הצדדים הסתיים באופן חד צדדי על ידי המערערת ללא כל הודעה מוקדמת. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והורה לפולגת לערער. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, בנימוק שהמשיבים נמנעו מלהביא ראיות לנוהג מקובל המזכה סוכנים בעמלות לאחר פיטורים או בהסכם ספציפי כלשהו בין הצדדים בנוגע לתשלומים אלה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי החוזה בעל פה ניתן לביטול חד צדדי בהודעה סבירה, והמערערת נתנה הודעה כזו. בנוסף, פסק הדין הדגיש את היעדר הנסיבות או הראיות החיצוניות לקביעת כוונות הצדדים בנוגע לוועדות לאחר הפיטורים. מאחר שהמשיבים לא ביססו את טענתם על היעדר הודעה סבירה או הפעלת דיני עשיית עושר, דחה בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והורה למשיבים לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בגין שתי הערכאות.