עמ"נ 45940-08-23

תקציר

פסק הדין הוא תוצאה של עתירה מנהלית שהגישו שלושה מערערים – אזרחית פיליפינית, בנה הקטין ואביו לכאורה של הילד – המבקשים מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. האם והילד שוהים בישראל שלא כדין מאז השנים 2007 ו-2008 בהתאמה, ואילו האב עזב את ישראל בשנת 2009 וחזר בשנת 2016. הקטין סובל מבעיות רפואיות ונפשיות שונות, אשר לטענת המערערים יטופלו כראוי בישראל אך לא בארץ מוצאם, הפיליפינים. אלא שמשרד הפנים דחה את בקשתם, מה שהוביל את המערערים לערער לבית הדין. דחיית ערעורם על ידי בית הדין הביאה אותם לפורום השיפוטי הנוכחי. המחלוקת המרכזית נסובה סביב עקרון טובת הקטין, כאשר המערערים טענו כי החלטת המשיב לא שקלה זאת כראוי. השופט פסק לטובת המערערים, אם וילד, והורה למשיב להעניק להם מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים. פסק דין זה התבסס על ראיות שאינן שנויות במחלוקת בדבר הרקע הרפואי, הקוגניטיבי והרגשי המורכב של הקטין, והסבירות לרגרסיה משמעותית אם יורחק מישראל. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם טענת המערערים כי בית הדין נעדר את המומחיות להעריך את מצבו הרפואי של הקטין במדויק. עם זאת, הערעור בעניינו של אביו לכאורה של הקטין נדחה בשל היעדר ראיות אובייקטיביות התומכות בטענתו ושימוש שעשה במסמכים מזויפים לצורך כניסתו לישראל. השופט אישר גם את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בעניין אי שילובם של הבגירים בחברה הישראלית ושהייתם שלא כדין, שלא הצדיקה מתן מעמד. לפיכך, האם והילד יקבלו מעמד בישראל, בעוד בקשת האב נדחתה. המשיב יישא בשכר טרחת עורך הדין של המערערים, וכל הסכומים הנלווים ישולמו בתוך פרק זמן מוגדר.