תפ"ח 5589-10-20

תקציר

הנאשם הואשם בניסיון רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והתעללות בקטין לאחר שתקף את אשתו בנוכחות בנם הפעוט. רוב העובדות היו מוסכמות על שני הצדדים. עיקר המחלוקת התמקדה בשלושה נושאים: האם הטיח הנאשם את המתלוננת ברצפה לפני שתקף אותה באמצעות מערוך, האם לחש לה "למות כבר" תוך שהוא חונק אותה, והאם אמר "את לא תהיי אמא שלו" או "ממילא לא תהיה לו אמא" במהלך התקיפה. בית המשפט פסק לטובת המתלוננת בשניים מתוך שלושת הנושאים שבמחלוקת, וקיבל את עדותה ככנה ואמינה. עוד ציינה השופטת כי גרסת הנאשם לאירועים השתנתה לאורך ההליך המשפטי ולא הייתה עקבית. הם לקחו בחשבון גם את הקלטת האירוע, אשר תמכה בגרסתו של המתלונן לאירועים והראתה את קור רוחו של הנאשם במהלך התקיפה, דבר המעיד על כוונתו להרוג את המתלונן. באשר ליסוד הנפשי של ניסיון רצח, מצא בית המשפט כי הנאשם גיבש החלטה להרוג את המתלונן. זאת, בשל חומרת הפיגוע, מספר הפצועים ומיקומם והאמצעים השונים בהם נעשה שימוש – מערוך, חנק וסכין. השופט שקל גם את האפשרות של הנאשם לחדול ממעשיו אך במקום זאת המשיך ואף הסלים את האלימות. בית המשפט דחה גם את טענת ההתגרות של הנתבע, וקבע כי היא חסרת שחר, שכן חילופי הדברים בין בני הזוג לא היו חריגים ולא יכלו להצדיק את האלימות הקיצונית. בעבירה של חבלה חמורה קבע בית המשפט כי יש מקום להרשיע את הנאשם, שכן מעשי האלימות חרגו מעבר לניסיון הרצח והיוו היבט עצמאי של חבלה. לבסוף, באישום של התעללות בקטין, קבע בית המשפט כי העבירה יכולה להתרחש גם כאשר ההתעללות לא כוונה כלפי הקטין עצמו אלא בוצעה בנוכחותו. השופט ציין את הנזק הנפשי הרב שנגרם לפעוט, שנכח לאורך רוב התקיפה, חווה אותה דרך חושיו וסבל מיחס אכזרי מצד אביו. לסיכום, הרשיע בית המשפט את הנאשם בניסיון רצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והתעללות בקטין.