ע"א 286/83

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את ההליכים על סמך הסכם בוררות לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. המערער, עורך דין במקצועו, תבע לקוח לשעבר בגין שכר טרחת עורך דין שלא שולם. הלקוח ביקש לעכב את ההליך, בטענה כי קיים הסכם לפתרון סכסוך שכר הטרחה באמצעות בוררות. בית המשפט המחוזי נעתר, אך המערער ערער על החלטה זו, בטענה שאין די ראיות לכוונת הלקוח לפנות ברצינות לבוררות. בית המשפט העליון, בהובלת השופט ש' נתניהו, קבע כי בעוד שניתן להעלות הסכמי בוררות בכתבי הגנה או בדרך אחרת, יש צורך בראיות להוכחת קיומו של ההסכם והמשך נכונותו של המבקש לבוררות. בית המשפט הצביע על פערים בראיות המשיב, ציין היעדר תצהירי שכנוע או יוזמות לקידום הבוררות, ומתח ביקורת על בית המשפט המחוזי על כך שהוא מערבב הסכם עם נכונות לבוררות. בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את הערעור, ביטל את צו העיכוב בשל היעדר ראיות מספיקות לנכונותו המתמשכת של הלקוח לבוררות, והטיל הוצאות על המשיב. השופט ש' לוין והשופט י' באך הסכימו עם פסק הדין. פסק הדין מדגיש את הצורך בראיות ברורות הן להסכם בוררות והן לכוונה אמיתית לקיים בוררות בטרם ניתן יהיה לעכב את ההליכים.