תפ"ח 58360-02-21

תקציר

השופטים הרשיעו את הנאשם ברצח בכוונה תחילה כפי שהואשם בכתב האישום. מהראיות עולה כי הקורבן דרש מהנאשם תשלום חוב, מה שהוביל למפגש אלים בין השניים. הקורבן איים על הנאשם והם סיכמו להיפגש. הנאשם הצטייד בסכין ובמהלך הפגישה התפתח עימות במהלכו דקר הקורבן את הנאשם בצווארו, והנאשם דקר את הקורבן שלוש פעמים בחזהו וגרם למותו. השופטים דחו את טענת ההגנה העצמית של הנאשם, וקבעו כי הייתה לו חלופה ברורה לתקיפת הקורבן וכי התנהגותו הפסולה הובילה לתקיפה. הם גם שללו את האפשרות להרשיע את הנאשם בהריגה תחת אחריות מופחתת. בגין עבירת הרצח בכוונה תחילה קבעו שופטי הרוב, השופטים גרינברג וקובו, את העונש ההולם בין 18 ל-23 שנות מאסר. הם הביאו בחשבון את נסיבות המקרה, לרבות הקרבה לסייג ההגנה העצמית, ואת הערכים החברתיים המוגנים העומדים בבסיס העבירה. הם גזרו על הנאשם 20 שנות מאסר, לצד מאסר על תנאי ופיצוי כספי למשפחת הקורבן. השופט קרשן, שנתן פסק דין חולק, גזר על הנאשם 25 שנות מאסר. לדברי קרשן, מעשיו של הנאשם לא היו קרובים דיים לסייג ההגנה העצמית כדי להצדיק עונש מופחת, וחומרת העבירה ואשמתו של הנאשם לא השפיעו באופן משמעותי על חומרת העבירה. עיקר המחלוקת בין השופטים נסבה על השאלה עד כמה יש לראות בעובדה שהנאשם הותקף במהלך האירוע גורם מקל בקביעת העונש. השופטים גרינברג וקובו סברו כי נסיבות המקרה, לרבות קרבתו של הנאשם להגנה עצמית, מצדיקות הקלה מסוימת, ואילו השופט קרשן סבר כי התנהגותו הפסולה של הנאשם שוללת את ההצדקה להגנה עצמית ואינה ראויה להתייחסות משמעותית.