ע"א 354/61

תקציר

המחלוקת היא בין שני זוגות הדיירים באותו בניין, באשר למיקום בלוני הגז השייכים לנתבעים (אברהם ואורה פישר). התובעים (ישראל ורחל סופר) טענו כי בלוני הגז, שהונחו בסמוך לקיר דירתם על ידי הנתבעים, היוו מטרד והסיגו גבול ברכושם. הנתבעים טענו כי הצילינדרים הוצבו במגרש ריק השייך לכלל הדיירים בבניין ולכן הצבתם בו הייתה חוקית. הבניין היה אמור להירשם כבית משותף אך הליך הרישום לא הושלם בעת המחלוקת. בית משפט קמא דחה את התביעה בשני הסעיפים וקיבל את התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, אך בית המשפט המחוזי הפך את החלטתו של הראשון בעניין סעיף הסגת הגבול והורה על הוצאת בלוני הגז. לאחר מכן ערערו הנאשמים לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי הצבת בלוני הגז אינה מהווה הסגת גבול, שכן הקירות החיצוניים של הדירות שייכים לדיירים, ולכן הצילינדרים הונחו על רכוש משותף של כלל הדיירים. יתר על כן, מאחר והצילינדרים הונחו במקום סביר שלא פגע בתובעים, מדובר במעשה לגיטימי. עם זאת, חיבור צינור הגז לקיר החיצוני של דירת התובעים נחשב להסגת גבול. עוד קבע בית המשפט כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות מתן צו מניעה להוצאת הצינור, שכן הנזק שנגרם לתובעים היה מזערי ואי הנוחות שתיגרם לנתבעים כתוצאה מסירת הצינור תהיה גדולה יותר. בנוסף, התובעים לא טענו ולא הוכיחו נזק כספי כלשהו. באשר לתביעה שכנגד, קבע בית המשפט כי נזקי התובעים לרכוש הנתבעים היה בלתי חוקי, ועל כן הנתבעים זכאים לפיצוי.