ד"מ 26827-07-23

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, הגיש תביעה לגמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה (תשי"א-1951). הנתבע טען כי התובע החזיק במשרת אמון ולכן הוא פטור מהחוק לפי סעיף 30(א)(5). בית המשפט בחן את מאפייניו של משרת אמון כפי שהוגדרה בפסיקה ומצא כי משרתו של התובע אינה עומדת בקריטריונים. למרות שלתובעת הייתה גישה למידע רגיש, שכר גבוה ותחומי אחריות מסוימים, בית המשפט מצא כי תפקידה לא היה בכיר מספיק כדי להיחשב למשרת אמון. תחומי האחריות שלה היו יותר תפעוליים מאשר ניהוליים, ושעות העבודה שלה היו קבועות. כמו כן, בית הדין מצא כי העבודה בשעות הנוספות בגינן ביקשה התובעת פיצוי נבעה מנסיבות חריגות ואינה משקפת לוח זמנים קבוע ולא מוגדר. בית המשפט קיבל את התביעה לגמול שעות נוספות עבור החודשים הנקובים, נובמבר 2022 עד פברואר 2023, בסך 9,618.6 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התביעה ועד לתשלום המלא. הנתבעת הורשתה לנכות מסכום זה 402 ₪ בלבד, חלקה של התובעת בהפרשות לפנסיה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות בסך 1,500 ₪. שני הצדדים רשאים לבקש רשות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום.