בצה"מ 18428-11-22

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהעלה המבקש לביטול צו ההריסה המנהלי שהוטל עליו. המבקש טען כי לא התקיימו התנאים למתן הצו, והצביע באופן ספציפי על היעדר התייעצות והצו הוצא לאחר סיום העבודה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הצו הוצא בהתאם למנגנונים המשפטיים והמבקש לא הביא ראיות מספיקות לסתור זאת. באשר למבנים, טענות המבקש היו עמומות ולא פעם סתרו את הראיות. בשטח נמצא מבנה ברזל, שלא הוצא לו היתר בנייה. המבקש הכחיש את קיומו אך בית המשפט לא השתכנע. המבקש טען כי שטח שטח של 342 מ"ר פטור מצורך בהיתר שכן הוא לצרכים חקלאיים, אך בית המשפט מצא כי טענה זו אינה נתמכת בראיות, מה גם שהמבקש הודה כי מדובר בגישה לאתר. כמו כן, סככה בשטח של 126 מ"ר לא עמדה בדרישות הפטור מהיתר בניה כמפורט בסעיף 28 לתקנות הפטור. המבנה לא היה על קרקע חקלאית מעובדת ולא היה לו ייעוד חקלאי. טענת המבקש כי מדובר במנהרה חקלאית לגידול תותים לא הוכחה. בית המשפט תיאר אותה כקונסטרוקציית ברזל פתוחה בעלת כיסוי אטום, הדומה יותר לסככה מאשר למבנה חקלאי. בית המשפט הגיע למסקנה כי צו ההריסה הוצא כדין ואין עילה לביטולו. היא הדגישה את החשיבות של ביצוע צווי הריסה במועד ולכן קבעה כי יש לבצע את הצו בהקדם, ללא דיחוי. לבסוף, חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום, כאשר המזומנים שהופקדו יכסו חלק מהוצאות אלה.