ת"א 47744-01-13

תקציר

התובע, בעל דירה, נתן לנתבעים רשות להשתמש בה מבלי לשלם דמי שכירות, לכאורה בשל חוב שהיה חייב להם. הנתבעים השקיעו בשיפוץ הדירה. בהמשך, התובע דרש מהנתבעים לפנות את הדירה, מה שהוביל לתביעה. הנתבעים טענו כי ניתנה להם רשות בלתי חוזרת להתגורר בדירה לכל החיים, או לפחות עד שנת 2019, בשל חובו של התובע כלפיהם. עוד נטען, כי התובעת חתמה על הסכמי שכירות בעניין זה. התובע הכחיש כי חתם על הסכמים כלשהם וטען כי האישור ניתן לביטול. בית המשפט מינה מומחה לכתב יד, שאישר את חתימת התובע על ההסכם משנת 2009, אך מצא כי חתימות ההסכם משנת 2010 הועתקו מהראשון. טענת הנתבעים כי ניתנה להם רשות בלתי חוזרת לכל החיים לא הוכחה. למרות שבית המשפט מצא כי התובע אכן חתם על ההסכם משנת 2009, ההסכם משנת 2010 היה צילום של הראשון עם שינויים. הנתבעים לא הצליחו להוכיח את גובה החוב או שהוא קשור לשימוש בדירה. טענת התובע כי הנתבעים היו בעלי רשות בלבד התקבלה. מאחר שהנתבעים לא שילמו דמי שכירות, ניתן היה לבטל את אישורם. בית המשפט הורה לנתבעים לפנות את הדירה עד למועד נקוב ולשלם את שכר טרחת התובע. פסק הדין לא התייחס לשווי החוב, אותו ניתן להכריע בתביעה נוספת שהגישו הנתבעים.